כבד לי בבטן. אני לא יודעת אם זה בגלל קופסת העוגיות שחיסלתי
או בגלל המועקה התמידית שיש לי. לא משנה כמה לימונים ותפוזים
אני אוכל, לא משנה כמה אני אשתדל לשמוח, תמיד יש לי תחושת
כבדות בבטן.

כשאני מרגישה משהו, זה תמיד בבטן. שמח לי בבטן, עצוב לי בבטן,
לבד לי בבטן, קיץ לי בבטן, חורף לי בבטן, מוות לי בבטן.

יום אחד זה היה פשוט כל כך חזק, לא יכלתי לעמוד בזה. צנצנת
ריבה או מועקה - זה שיתק אותי. "בבקשה, אני מתחננת. תוציא לי
את הבטן. תוציא שם הכל, כל כך כבד לי. בבקשה דוקטור..". והוא
הוציא. הרדים אותי והוציא. את כל השמחה, את כל העצב, את כל
הלבד, את כל הקיץ, את כל החורף, את כל המוות. כשהתעוררתי, עוד
לא קלטתי.

עכשיו ריק לי בבטן. אין שם כלום. לא אהבה, לא ידידות, לא חום.
הורדתי איזה 20 קילו מהמשקל שלי, אבל, עכשיו כל כך ריק לי...

ריק לי בבטן. אני לא יודעת אם זה בגלל שיש לי מחסור באהבה או
בגלל שהוציאו לי את הרגש, אבל משהו שם חסר.