סוף החורף.
עצים מתפקחים,
לובשים כסותם
אותה השילו הרוחות
אשר לטפו את גופם הערום.

סוף החורף
עננים פרקו נשקם
עוד בטרם היה בהיר די הצורך
להבין מי המנצח במערכה.

סוף החורף.
שלוליות בהן ראיתי דמותי,
יבשו.
ויודעת אני,
לא אמצא דמותי בירק פריחת הכובש.

סוף החורף.
קבר אבי דמעותי
מוסתר תחת מרבד.
שתי וערב
-פרחים וחיוכים.
גימור מוזהב של שכחה.

אחכה לתחייתך,
עת תשוב במלוא פאר והדר.
עלים סמוקים יחוללו על קברך
יקראו ויזכירו כי חיכינו.
ואם לא אלי תשוב,
לפחות תדע כי העצים צמאים לאהבתך.
כי גם הם לא ידעו יופי ירוק מהו
מבלי שייחלו לו מבעד חיבוקך הרטוב והקר.