בפעם הראשונה שהציעו לדני, הוא סירב בנימוס.
בפעם השנייה, כשאמרו לו שזה רק שאכטה אחת מהגראס, הוא התלבט,
אך בכל זאת עמד בלחץ ודחה את ההצעה על הסף.
שבועיים דני לא נפגש עם חבריו לאחר מכן, ניסה להעביר להם את
המסר שהוא אינו מעוניין להשתתף בהרגלם החדש הקטן של עישון גראס
במפגשי יום שישי.
דני חזר אליהם שבועיים לאחר מכן, בכל זאת, הם היו חברים שלו.
חברים שלא קלטו את המסר.
בפעם השלישית, שאמרו שהוא לא גבר אם הוא לא לוקח קצת מהגראס,
הוא לא עמד בלחץ, הוא לא הצליח להחזיק מעמד. דני עישן.

ארון הקבורה נסגר.

דני היה ילד כמו כולם. היה בן 16, כיתה י' בבית ספר אופקים
בכפ"ס, לא סבל מבעיית פופולריות וחברים, וגם לא היה פגם רע
בלימודים.
המורות לא אהבו אותו, מכיוון שהיה מדבר והיה חוצפן לא קטן, אך
ציוניו הטובים תמיד עזרו לו להתחמק מהם.

אני זוכר שדני היה קטן, הוא תמיד הבטיח שהוא לא יעשן, שהוא לא
יהיה כמו אימא שלו, המעשנת פאקטים שלמים ביום, והיינו נחנקים
כשהיינו נוסעים איתה באוטו כל יום לבית ספר. אני זוכר.

דני לא עמד בהבטחה וכל יום, כל הפסקה, בהשמע הצלצול, רץ עם
הרבים לכיוון המחששה לפרק קצת לחצים עד ההפסקה הבאה.

אני זוכר שדני היה קטן, הוא תמיד הבטיח שהוא לא ישתה, שהוא לא
יהיה כמו האנשים הלא זהירים, אשר שתייה גרמה להם לעשות מעשים
מוזרים, להשתגע לגמרי, כמו שדודו של דני עשה, שלאחר שהשתכר
הסתובב בפאב, חיפש ריבים, מצא ריבים ודקר מישהו למוות.

דני לא עמד בהבטחה ובימי שישי כשכולם היו פותחים את פחיות
הבירה שהצלחנו לשנרר מהקיוסק ואת הטקילה שאהבנו להקפיץ, הוא
היה איתנו.

אך לא חשבתי שהוא יגיע לזה, לסמים.
תמיד שמעתי שהחברים שלנו מעשנים גראס, אך לא האמנתי.
כשנוכחתי במו עיניי, עזבתי את החבורה מייד....דני נשאר איתם.
התחננתי בפניו שינסה למצוא חברים חדשים, שזה מסוכן, שהם ידרדרו
אותו אך דני תמיד אמר "חבריי לא יכפו עליי שום דבר" ולא
הקשיב.

דני לקח את השאכטה הזו.
דני לקח שאכטה גם ביום למחרת.
ולאט לאט זה כבר לא היה שאכטה, אלא הרבה חומר בבאנג.
ולאט לאט הוא וחבריו רצו לעלות רמה, וללכת על הסמים
"האיכותיים"...

היה מאוחר מדי להציל את דני.
להורים שלו פחדתי לספר, לא רציתי לאבד אותו, לא רציתי להיות
מלשן.

כאשר שמעתי שהוא וחבריו הסתבכו בחובות עם המוכרים השכונתיים,
פחדתי. הצעתי לדני כסף, עזרה, אך כמה מסטול שהיה, הגאווה שלו
עדיין הלכה לפניו. לא הסכים לקבל כסף, ולהציל את חייו.

ירייות נשמעו ב3 בלילה ברחוב שלנו, ליד המספרה. 3 נהרגו,
"מחוקים" לגמרי. דני היה איתם.

למה עשית את זה דני, למה?

הבטחת שלא דני, הבטחת שלא.