טיטי טובולינה / בריחות |
עצרתי בחנות הראשונה ורציתי לקנות משהו
מתוק מלוח קר חם, והבנתי שזה לא רעב
אני לא רוצה לטעום כלום
כל מה שרציתי היה תירוץ
למהול את הרגש בקשקושים,
לעשות אותו בטעמים
ובלבד שלא אתייחס אליו כאל כאב נקי וחד,
הפוצע אותי בדרישה לידע ברור,
להסרת הספק גם במחירים כואבים,
במיוחד במחירים כואבים.
כל הערב חיפשתי דרך לאכול
לא מצאתי מה לאכול
לא חטיף ולא כלום, הגעתי לתחנה מרכזית
וחיפשתי צ'יפס או שווארמה ומיני מאכלים מאביסים
ושוב קלטתי שמה שאני מחפשת זו דרך
ללחוץ את הכאב והמועקות למטה
אז ויתרתי על כל אלו לטובת בקבוק שתייה,
אם איני יכולה בהאבסה לחנוק את הכאב
להוציא אותו דרך בני מעי,
לפחות אנחם את גרוני במתיקות מה.
אז הנה אני חפויית ראש,
צועדת בכישלון על עקביי,
מטופפת הפסדיי על מרצפות תל אביב,
ותלתליי מדנדנים למרחקים ברק עלבונותיי
וכך אני צעודת הפסדים ובעיניי ניבט הצער.
וכל מה שאני מבקשת הוא ,
להעלם, לשתוק, לישון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|