ודאותי הספורה יודעת רק
שהתשוקה מוציאה אותי מדעתי,
ואני כל כך רוצה למצוא עצמי בדרך אליו,
נוסעת אליו, חופנת פניי במעילו ומריחה,
והוא אינו שלי, אינו שלי.
אבל הריח כן,
והאהבה חלקית ככל שתהיה כן, שלי ועכשיו.
אני משתוקקת לחפון פניי בתחתוניו
להשתולל עם הלשון והידיים,
להריח את קסם חלציו,
להריח ולטעום שוב ושוב
בתנועות משוגעות בלי סדר ומובן.
תשוקה משוגעת של שומקום,
אין סדר ושיטה ואין שום איפוק חברתי.
רק תשוקה נקייה לזמן קצוב.
לרגעים אנחנו בוחשים
בקדרת התשוקה עד לסיפוק.
ואז אנחנו מחייכים והולכים.
והוא כבר אינו שלי ואיני שלו.
אני חופנת עצמי באוטובוסים ושומרת לי את הריח שנדבק,
את טעמו שחפנתי בפי,את הריח והתנועה.
ואין לי קבלות, אבל החוויות שמורות ביומן סודי.
דקות ספורות והלכתי ואיני אצלו.
רק הסיפוק הזמני הרגעי.
ומותר לי קצת, להיות זונה
של בעלי, שנתגרש ממני, טרם חתונתנו. |
