אני אוהבת אותו שמחה בשבילו ,
שונאת אותן המתאימות לו המוצלחות ממני,
שונאת אותי אוהבת אותו בלי קצוות.
וכואב לי, וכואב לי וכואב לי,
ואני לא מניחה לעצמי לישון.
אני אהיה מעשית עד שאיחנק,
עד שגרוני יתפקע ממעשיות,
עד ששריריי לא יוכלו לי,
עד שרגליי ייכשלו בדרך
עד שיאפסו כוחות הגוף שלי
והנפש תעטה עליי שוב
את שמיכת החסר,
את תחושת הלוזריות והכאב
ואבכה עצמי לדעת.
אני מבולבלת אהובי,
מבולבלת.
חושבת על מציצות שלא יהיו,
על ריח גוף שאגנוב ממך רק בחיבוק מקוצר
בפגישות מקריות כשלא תהיה עם החברה שלך,
נשיקות קלות של שפתיים אינן נחלתי עוד.
אני צריכה להניח לכל זה ,
להניח את זה על שולחן העולם הרחב
של הבנות הנפלאות שתאהב.
ואיני יכולה להרפות,
ידיי נותרות קפוצות,
אוחזות בקצה מעילך השחור
המלא בריח שלך,
המלא בנוכחותך הטובה,
המלא ביופייך הנעים לעיניי,
המלא ביקירי
המדבר על צעצועים קטנים לילדיו הפוטנציאלים,
ואני מחייכת חיוכים של אישתו התאווה אליו הנפלא,
ואיני אשתו ואין לו ילדים.
ואני צריכה להניח לזה,
לסטור על פניי,
לכרות את היד
האוחזת במעילו
והמסרבת להרפות.
כל כך טיפשה אני,
כל כך אוהבת |
