ההיא מהסוף / הסוף |
וליבו מתרחב,
ושוב נסגר.
מתבוננת בו,
מבעד לזכוכית
ומבטה מר.
חושבת עליו,
ועל כל מה שעבר.
מחזיקה את ידו,
בחוזקה
ולא עוזבת.
אף לא לדקה.
'עכשיו זמן ללכת'
הם אומרים לה.
והיא בשלה.
ועכשיו היא עוזבת,
כמה צפוי
ילדה בודדה.
מסתכלת עליו,
מבט אחרון.
היה שלום.
אתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|