"המטרה הייתה לפנינו היינו כמה מיליונים נלחמים זה בזה...
מלחמת אזרחים קשה... ולחשוב שליפני כיום היינו בחיד...
בצוותא... ביחד... שרנו... שחינו... נהננו... ואז כאילו מישהו
לעס וירק אותנו... טסנו כמו טיל ועמדנו אחד מול השני להלחם!!
ההרגשה הייתה כמו במסלול ריצה מי שנישאר אחרון ומגיע ראשון
זוכה!!
זוכה לשלוט בכל העולם הקטן שאנו ניצור עם אמא אדמה..
ידענו שאין דרך חזרה... היו לנו עוד כמה ימים ליחיות... שבוע
לא יותר... היינו צריכים לעשות משהו למען העתיד... כדי
שלהופעתנו בעולם יהייה זכר!!! שלא נחייה את חיינו הקצרים
לשוא...!
וכך המרוץ הייה בעיצומו ולאחד שיגיע לפסגה... מיליונים לא...
ראינו את המטרה לפנינו ...
רבים איבדו דרכם בדרך המפותלת
או מתו ממחלות או היו חלשים מידי או פגומים או חסרי זנב...
או שהראש הייה עקום...
בדרך דחפנו זה את זה... רצינו ליהיות זירעי העולם החדש...
העולם שאחרי הקרב הנורא הזה... שבו מי שהייה חברנו... לא חברנו
עוד!!
הגענו למטרה... התחלנו ליפרוץ את החומות... הייה קשה ... חלק
הצליחו לחדור דרך החומות... אבל זנבם נישאר מאחור והם נהרגו..
בהחלט החומה הייתה קשה... אבל ככה צריך ליהיות מבצרה של אמא
אדמה... שבה נפתח את יצירתנו...
אני החלטתי לינגוח בכל העוצמה... וכאשר הייתי ממש קרוב ראיתי
שהחומה פתחה סדק בשבילי... כאילו קראה רק לי... מספיק גדול
שאני אחליק בו בקלות... כיוונתי אליו ובשיא המהירות שחיתי
אליו... ובאותו הרגע ניכנס איתי עוד אחד... נידחקנו שנינו
פנימה...והחומה מאחורינו ניסגרה... זניינו היינו שלמים בריאים
ויפים...
מצד אחד הייה חבל לי שאני לא לבד בפסגה... מצד שני לא יהייה לי
משעמם במשך 9 החודישם הקרובים..."

מתוך יומן מסע של זרעון... מי שמבין
:)