כשהמחשבות פורחות כשהאמונות נהיות
תפלות , עם דימיון כל כך רב עדייין יוצרים
מציאות. למה את מושכת כל כך חזק ומשאירה
אותי לבד. עוד ראש משתעל עוד ראש נחנק.
חוזרת בשביל לחטר אותי , הכל סתום ברגש
בגרוני. נשמתי מדגדגת את לשוני , מילים שמצחיקות
חותכות דרכך כמו חנית. מגופך דולפים חיים מדממת בצבעים.
מישהוא יודע? מישהוא שומע?
רוצים להתוודות התנקשנו באמת שטפנו את
הדם בדמעות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.