כל היום ניסיתי להתחמק מהרוצחים האכזריים האלה, הם הרגו את
החברים שלי, את המשפחה שלי, אפילו את אשתי!
בני זונות מניאקים, חושבים שהם כל כך גדולים, דורכים על כולם
בלי לשים לב בכלל, מה הם לא יעשו בשביל לקבל עוד ועוד ועוד,
ואין להם טיפת רחמים.
שמעתי אותם מדברים יום אחד, הם דיברו על הכלכלה שנמצאת במצב
גרוע. מילה אחת לא שמעתי מהם עלינו, הם אפילו לא יודעים מה
הולך מתחתיהם, חושבים שהם כל כך גבוהים וגדולים, אבל בראש הם
כאלה קטנים.
בכל מיקרה הם דיברו על כך שיש מלא מובטלים שלא מוכנים לטאטא
רחובות ובמקומם באים עובדים זרים שמנקים את הרחובות, והעיקר
המובטלים הולכים לחתום אבטלה ומקבלים יותר משכר מינימום, מה
שילדים בני 15 מתים לקבל כשהם עובדים במקדונלדס, או בעבודות
מלצרות.
ממש אוכלי חינם המובטלים האלה.

עם זה יכולתי להסכים איתם, אפילו שאני לא סובל אותם, אפילו שהם
דורכים עליי ועל המשפחה שלי ועל כמעט כל מה שקיים מסביבי. כי
אצלנו למשל אין אוכלי חינם, כולם עובדים, כולם יודעים שאין מה
לעשות, החיים לא העניקו לנו הרבה מזל וחייבים לנצל מה שיש, ואם
צריכים להביא את האוכל ע"י עבודת כפיים מסריחה ומצחינה, אז זה
מה יש.
שמעתי אותם מדברים גם על פיגועים, ועל כך שעומדת לפרוץ פה
מלחמה רצינית, זה הכל היה בפאב עלוב ולא מושקע. הקירות היו
מלאים בתמונות של נשים ערומות ושולחנות סנוקר גדולים שבהם
משחקים אנשים גדולים עם זקן וסיגריה גדולה בפה.

באותו ערב גם ראיתי שם מריבה בין שני אנשים כאלה, זה היה
מריבה, על איך לא, כסף.
הבחור השמן יותר ניצח, למרות שאני חשבתי שהוא בטוח לא ינצח, כי
בחורים שמנים הם בחורים איטיים, למרות שרוב אלה שהרגו את
המשפחה שלי היו שמנים, כי אפילו שהם איטיים, הם גדולים וכל מכה
הכי קטנה שלהם יכולה להוציא מאיתנו את המיץ.
בכל מיקרה, הבחור השמן רצה את הכסף שלו, והבחור הקירח, ששיחק
איתו כשכל הזמן הזה הוא ידע שהוא הולך להפסיד וגם ידע שאין לו
כסף בשביל זה, הבטיח לו שהוא יביא לו את הכסף למחרת, כשהוא
ימכור את הטוסטוס שלו.
גם כן טוסטוס, זה יותר ניראה כמו אופניים עם מנוע, אני ראיתי
יותר גדולים בחיים שלי פה בפאב.
אבל בטוח שטוסטוס כזה מספיק יקר בשביל לשלם לבחור השמן את
החוב, אפילו שלא שמעתי מה סכום החוב. אחרי שהקירח הבטיח לשמן,
השמן, שהיה עם היד כבר למעלה, מוכנה לתת את האגרוף, התחיל
להירגע ולנשום בסדר הנכון, אבל הוא עדיין לא נרגע לגמרי והביט
על הקירח בשני עיניים חודרניות כאלה שמסמלות כמעין איום שעומד
להגיע-
"אני יחכה לך מחר פה, ואם אתה לא תגיע, אני ירדוף אחריך כל
החיים שלך עד שאני אתפוס אותך, וכשאני אתפוס, כדאי לך מאוד
לקחת אקדח ולירות לעצמך בראש, יא בן כלב קטן"

זה כל כך כיף לראות מריבה כזאת, כי זה אומר שבמקום להרוג
אותנו, הם הורגים את עצמם, ואני חושב שאם ניתן להם קצת זמן, הם
יושמדו לבד, כולם.
בעיקרון אני לא אוהב ללכת לפאבים, כי יש שם אנשים שבליינד
יהרגו אחד כמוני, בלי שאלות ובלי משחקים, פשוט יהרגו, אבל אני
הולך כי תמיד מחוץ לפאב יש מחסנים של אוכל, וכשאף אחד לא רואה
אותי(בדרך כלל בגלל שכולם שיכורים והברמן עסוק בלהרגיע את
הרוחות ולנקות אחרי כולם), אני מתגנב למחסנים האלה, רואה מה
אפשר לקחת, וקורא לכל החמולה שתבוא ותאכל יחד איתי.
היום כבר נשארתי כמעט לבד, אחרי ההתקפה האחרונה של האנשים
המסריחים האלה עלינו, הם פשוט הרגו את כולם.
אז עכשיו אני אוסף את הקמצוץ שנשאר וכולנו הולכים לאכול בפאב.

בדרך כלל אנחנו לא מיעוט, אבל גם אם אנחנו לא מיעוט, זה לא ממש
עוזר לנו, כי אנחנו חלשים לאללה נגד המניאקים הגדולים האלה.
והם כל כך סדיסטיים הנבלות האלה, אחד מהם פעם התחיל להצליף בנו
בשוט!
אנחנו התעמקנו בעניינים שלנו והוא בא בכוונה תחילה להרוג
אותנו, סרבק איתם, סרבק עם כולם.
העיקר הם מדברים כל היום על זה שצריך להיות שלום וזה שצריך
לזרוק את הרובים לים וכו, אבל בסופו של דבר, כשזה נוגע לנו,
אין להם שום רחמים.
כנראה שצריך לזרוק עוד כמה פצצות אטום בשביל שיבינו שאין שלום
בעולם וכנראה לא יהיה.

אשתי הייתה כל כך נחמדה, כל כך טובה, היא תמיד אמרה לי שצריך
לסלוח להם, שהם לא מבינים, שצריך לרחם עליהם, שהם סתם טיפשים,
אבל הם הרגו גם אותה, ועכשיו נשארתי לבד, אני ואוסף של נמלים
שאני בכלל לא מכיר.

זה נראה לכם חסר תקדים שנמלה תתאבד?