חלמתי שאביתר בנאי מת.
זה נראה משפט שיש בו הרבה מסר אבל לא, באמת חלמתי שהוא מת.
גם חלמתי שחבר הכי טוב שלי מספר לי את הבשורה, וגם זה עלול
להתפרש בהמון אופנים, אבל גם זה קרה באמת, בלי צחוק, פשוט
ישבתי לי בחוץ באיזה מקום וחיכיתי שההופעה שלו תתחיל. שמתי לב
שאף אחד לא מגיע ואיתי יושב בני הקטן אשר גורס לו סוכרייה על
מקל. הוא ישב על השולחן ואני לידו, מחכה. "הרבה סמלים" אמרו לי
אשתי ובת דודתה מיד כשקמתי מהשינה, "מה מייצג עבורך אביתר? ומה
בנך?" אבל אני עדיין חושב שזה היה אמיתי, בלי מסר, פשוט חלום
על מות אמן.

בינתיים מסביבי אין כמעט אנשים, בחלום כמובן, ואני לא מבין למה
האנשים היחידים שכן מסביבי מקפלים את הציוד, אז אני פשוט נרדם
לי, עדיין בחלום, שם את הראש על השולחן, ליד הבן שלי. למה אני
נרדם תמיד כשאני יודע שאני צריך להישאר ער?
"אולי זאת בריחה מהתמודדות?" אמר פרויד הסמלי. אבל אני עדיין
טוען כנגדו שזה חלום ושיפסיק לנתח אותו כמו שהוא רגיל לעשות,
זה פשוט חלום והוא היה אמיתי.

כשאני מתעורר, בחלום כמובן, אני רואה על הבמה יושבת ליד פסנתר
ילדה קטנה ומנגנת שירים עבריים ישנים. לא משהי מקצועית, וגם
אין ממש קהל. אני מתחיל להבין שמשהו מוזר, עדיין בחלום, ובדיוק
אז מתקשר אלי חברי הטוב ואומר לי שאביתר בנאי מת.
"הטון שהוא אמר את זה היה כל כך עצוב", אני אומר לעצמי, לא
בחלום, במציאות, אבל אין פה משהו להבין מזה, זה כמו שזה, וזה
זה חלום, אמיתי, לא מציאות, פשוט חלום אמיתי.

בינתיים נרדמתי, במציאות כמובן, המון חומר לימודי שמחכה שאעשה
איתו כבר משהו, אבל הבריחה מהתמודדות גדולה עלי, וגם אביתר
בנאי גדול עלי, בגלל זה חלמתי עליו עוד פעם, ובני הקטן נרדם
איתי, מזכיר לי אותי מפעם, לפני המון המון שנים.

חבר שלי בינתיים מתקשר אלי ומוסר לי בשורה. אני לא יודע אם זה
בחלום או לא, ואני כבר לא יודע מה הבשורה, ואני לא יודע אם זה
אמיתי או לא, אני פשוט עונה לו בטון עצוב והוא מבין אותי,
ושנינו חוזרים לישון,
חולמים חלום אמיתי.