ביום-הולדת אחת עשרה, אבא קנה לי קוף על מקל. אני לא מבין מה
הרעיון של קוף על מקל ליום-הולדת, כאילו, זה לא שיש לי מה
לעשות איתו. אבל בכל זאת אמרתי תודה, ככה מתוך נימוס. בכל זאת,
זה יום-הולדת וזה אבא ושנה הבאה יש עוד יום-הולדת. אבל כל הזמן
חשבתי, מה אני הולך לעשות עם קוף על מקל. זאת היא המתנה הכי
פחות שימושית שקיימת עלי אדמות. לכל דבר אחר יש שימוש כלשהו,
לדוגמא, בבובה אפשר לשחק, או לבצע מעשים מגונים, ששום עורך דין
לא יסכים לנסות, להוציאם כמעשים שפויים, לא משנה מה עבר על
הבן-אדם במהלך חייו. אפילו פסל של היפופוטם יכול לשמש כמחזיק
דפים מסוגנן, בעל יכולות עיטור מרשימות לחדר. אבל מה לעזאזל
אפשר לעשות עם קוף על מקל?
בסוף מסיבת יום-ההולדת האחת-עשרה, אמרתי תודה לכולם, חילקתי
חיבוקים ונשיקות להרבה אנשים, שמתוכם רק מעתים מאוד אני באמת
הכרתי, והלכתי לחדר. את הכדור-סל החדש שלי, שמתי מתחת למיטה
ואת כל ערמת הבגדים החדשים, שהיו מקופלים ומסודרים יפה מאוד
אחד על השני, דחפתי לתוך הארון, ואת הבובה של רובוקופ העמדתי
על השולחן ליד הבובה של הברבי, שרופת השיער, אשר חוותה חוויות
קשות שלא יתוארו מפאת חוסר אמינות מבחינה מצפונית. באופן שכזה
סודרו כל המתנות בזו אחר זו, עד למתנה האחרונה והבעייתית
מכולן. זהו, כמובן, אותו קוף על מקל, אשר בחן אותי ואת מעשי
לאורך כל אותו הזמן.
כעת, מצאתי את עצמי יושב מול קוף על מקל, הוא בוהה בי, אני
בוהה בו, ושנינו לא מוציאים הגה. הקוף מוקם על שולחן הלימודים
שלי, בדיוק באמצע, ואני ישבתי על הכיסא ליד עם הידיים משולבות.
עברו עשר דקות, עברו עשרים. וכעבור שעה וחצי של בהייה חסרת כל
תוכן, מכל סוג שהוא, קמתי, ויצאתי מהחדר. הלכתי למטבח כי
נהייתי רעב, והדבר הראשון שעושים במצב כזה, הוא לפנות למר
מקרר. הוא המקבילה לחכמי השבט או הזקן החכם מההר, רק שאת
התשובות שלו אפשר גם להבין. התשובה האהובה עלי הייתה חומוס
בפיתה, וזה בדיוק מה שהוא אמר, או לפחות מה שהיה אומר, אם היה
ביכולתו לעשות זאת. המסכן נולד אילם, חרש, עיוור ותתרן. כמעט
כמו אלן קלר, אבל עם חיבור לשקע. לקחתי בעצתו וניגבתי חומוס עם
פיתה, ואני חייב לציין, הוא צדק. זה באמת עובד.
אחרי החומוס, עליתי למעלה, נכנסתי לחדר וגיליתי להפתעתי שיש בו
משהו שונה. אולי זה בגלל שלא היה אבק, אולי מפני שהכביסה
המלוכלכת כבר לא הייתה על הרצפה, אולי זה בגלל שהיה משב רוח
מהחלון הפתוח שהיה סגור כשעזבתי את החדר, ואולי זה סתם בגלל
שבחדר לא היה דבר מלבד הקירות. מישהו, ככל הנראה, טיפל בבלגן
באופן ממש, ממש יסודי. את כל החפצים שלי הוא לקח ולא השאיר לי
כלום. אפילו לא את המיטה. בהתחלה חשבתי שאולי הקוף על המקל
אחראי לזה, מפני שהוא היה היצור היחיד שהיה שם בעל יכולת תזוזה
עצמאית באופן יחסי. אך כעבור כמה זמן... כעבור כמה זמן, החלטתי
שהרבה יותר קל יהיה, לדבוק בהשערה זו במקום להמציא עוד השערות
אחרות ולהתחיל לחשוב מי מהן יותר הגיונית. ככה יש השערה אחת
סבירה, ולא צריך להסתבך יותר מידיי עם השערות נוספות.
על כן, מבקש אני ממכם, אם ביום בהיר אחד, יצא לכם לראות ברחוב
קוף על מקל מתעלל בצורה חולנית ביותר, בבובת ברבי שרופת שער,
אנא מכם, בקשה מעמקי נשמתי, תביאו לו מכות. הוא גנב לי את
תחתוני המזל. |
