חיה היו רגילים להפליא.
היא לא הייתה אבל גם לא מכוערת, אפשר להגיד ממוצעת.
כשהייתה ביסודי למדה לכתוב ולקרוא, היא לא הצליחה לקרוב בחודש
הראשון, אלה בערך באמצע השנה, מה שהביא את המורים שלה למסקנה
שהיא אינה טיפשה כך גם אינה מחוננת, אחת מן התלמידות הרגילות,
עם יכולות נורמאליים.
כשהייתה בתיכון ועשתה את הבגרויות, לא היו לה ציונים מעולים,
אך גם לא גרועים. ציונים שהיו מכניסים אותה לאוניברסיטה לא
מעולה, אך גם לא גרועה, כמו רוב הנבחנים.
היא התקבלה לצבא עם פרופיל טוב, שלא היה מכניס אותה לקרבית, אך
גם לא היה משחרר אותה מן הצבא.
היא שרתה בצבא, ולא התלוננת יותר מידי, אך גם לא פחות מידי.
היא הכירה מישהו בצבא, שלא היה חתיך עולמי, אבל גם לא היה
מכוער.
לא הייתה להם זוגיות מושלמת, היו להם את הריבים שלהם, אבל הם
בדרך כלל נגמרו בסקס שלא היה פרוע, בלי כל הסטיות, אלה בתנוחה
המסורתית.
אבל פעם אחת מן הפעמים שהיא חזרה הביתה באחת מן החופשות, היא
ישבה בחדר שלה, וחשבה, בזמן שהיא מקשיבה למוזיקה מאחד מהדיסקים
מהאוסף שלה, שלא היה גדול מידי, אבל גם לא קטן, והגיעה למסקנה
שהגיע הזמן לשאול את ההורים שלה איך הייתה שהייתה קטנה, כי היא
לא כל כך זכרה, ודי עינין אותה לדעת.
אז בארוחת הערב עם המשפחה שלה שבה היו ההורים שלה, אחיה הגדול,
ואחותה הקטנה, היא החליטה לשאול את אמא שלה איך היא הייתה
כשהייתה קטנה.
ואמה שלה סיפרה לה שתמיד כולם חשבו שהיא תלמידה רגילה, עם
התנהגות רגילה, ומראה רגיל.
אז היא שאלה: "תמיד הייתי כל כך רגילה?".
ואמא שלה ענתה לה שכן, תמיד היא הייתה ממוצעת ולא התבלטה בשום
דבר, אבל מה לעשות, ככה זה, ואם זה מה שעליה להיות אז אין לה
ממש בררה אלה להמשיך ככה, והמשיכה לאכול את ארוחת הערב שלה.
היא דיי התעצבנה מהאדישות של אמא שלה שאמורה להיות הבן אדם
שהכי אכפת לה ממנה אז היא ענתה לה: "אז את חושבת שאני לא
מיוחדת, שכל חיי לא הייתי מיוחדת? עוד תלמידה בין 40 תלמידים?
הבת האמצעית שלך? אז תדעי לך שאני לא ככה! אני לא סתם עוד
מישהי! יש לי יחוד! ולא אכפת לי איך, אבל אני יראה לכולכם שאני
לא סתם אף אחת! אתם עוד תראו!".
והיא קמה מהשולחן והלכה לחדר שלה.
והיא ישבה וחשה במשך שעות איך היא יכולה להראות לכולם, והכי
חשוב לעצמה שהיא לא סתם מיס אף אחת.
אבל זה לא היה כל כך קל לחשוב על משהו שיהפוך אותה למיוחדת, כי
הרי עם האינטיליגנציה הממוצעת שלה, היה לוקח לה קצת זמן לחשוב
על דברים שהיו נורא משמעותיים לה, ולהמשך חיה.
היא הגיעה למסקנה, וביום ראשון בבוקר כשהתעוררה ב-5 וחצי היא
השאירה פתק בנוני, על קצה מיטה שלה, שהמשפחה שלה תהיה יכולה
לקרוא רק כשיקומו, והיא תהיה כבר רחוקה.
היא נסעה לבסיס שלה, והגיעה קצת לפני הזמן, והחליטה שיש לה
מספיק זמן לעשות את מה שתיכננה.
היא הלכה אל המחסן, לקחה ממנו איזה אם 16, כיוונה אל הראש,
וסחטה את ההדק.



ידעתם שאחד מכל שני אנשים מסיים את חייו בדרך לא טבעית?
(הנתונים הם נתונים סטטיסטים בלבד, ממוצע של רוב מקרי המוות).