היום התעוררתי בבוקר, וגיליתי לתדהמתי שיש לי חור ברגל!!!
כן, אני אתחיל שוב: היום קמתי בבוקר והיה לי חור מזוין בגודל
של כדור טניס ברגל!
חור בקרסול באמצע הרגל!
דבר ראשון התקשרתי לעבודה והודעתי שאני לא בא, כי בכל זאת יש
לי חור ברגל, ונראה לי די טיפשי ללכת לעבודה בדיוק ביום שבו
אתה קם בבוקר ומגלה שיש לך חור ברגל...
רציתי לבדוק שאני לא חולם את אחד מאותם חלומות פסיכוטיים שבאים
לבקר אצלי בשבוע האחרון, אז כדי לוודא שבאמת אני לא חולם
ניסיתי לתקוע בחור את הקופסא של המשקפיים שלי - ראו איזה פלא:
היא נתקעה שם וכאב לי בטירוף.. טוב - אני לא חולם.
אז אחרי שהוצאתי ת'קופסא מהחור שמתי ת'רגל ככה בזוית של 90
מעלות על המיטה, ונורא הצחיק אותי שראיתי את הפוסטר של "מודרן
טוקינג" על הקיר ממול תלוי, דרך החור שיש לי ברגל.
התקשרתי לאמא שלי, לא ידעתי מה לעשות, וכמו תמיד במצבים כאלה
אני מתקשר לאמא שלי.
אמא שלי אמרה לי שאני יותר מידי זמן לבד וכבר היא מתקשרת לדודה
חנה שתסדר לי בליינד דייט עם הבת של השכנה שלה שלומדת אומנות
בתל אביב, והבנתי שהיום אמא לא תעזור.
אז טלפנתי לרופא שלי והפקידה שאלה אותי - "ממה אתה סובל?"
וכשעניתי לה - "חור ברגל, יש לי חור ברגל" היא ענתה - "שמעון
אם עוד פעם תתקשר לפה לעבוד עליי, אני מתקשרת למשטרה!!!!"
התחלתי להרגיש די בפאניקה והתחלתי לחשוב מה אם אף אחד לא יצליח
לעזור לי - אני יש לי חור ברגל!!! טוב, חייבים לצאת מהבית
ולהגיע לביה"ח, אז התלבשתי ושמתי פלסטר על החור אבל כמו שאני
מניח שהאיש שהמציא את הפלסטר לא התכוון שהוא יכסה חור ברגל, כך
גם הפלסטר שיצא מהעטיפה חשב. וזה התחיל לגרום לעוד מחשבות
סופניות בראשי לגדול, אז קשרתי ת'חור עם העניבה שהייתה לי
מהצופים - "שבט שורק", תמיד ידעתי שלא סתם סחבתי כתובות אש
בחצי ראשון לציון ב-40 מעלות חום בצל...
איך שאני ככה תפסתי מונית ואמרתי לנהג: "אחי, לאיכילוב - יש לי
חור ברגל", הנהג לא התרגש וענה לי: "אחי, יש לי חור בכיס
ומינוס 10 אלף בבנק, הכל עובר".
איך שככה אנחנו עוצרים מחוץ לחדר מיון, אני משלם לנהג (עכשיו
יהיה לו מינוס 9970 שקל בבנק...), אני פוגש את שלומית מחוץ
למיון, שלומית רואה אותי צולע מחוץ למונית ואומרת: "צחי, מה
קרה? עוד פעם כדורסל?" אני, שלא ראיתי את שלומית שנה וחודש מאז
שזרקה אותי מהדירה ששכרנו ליד הים בפרישמן, לא רק שהיה לי חור
ברגל, עכשיו גם החור שבלב התרחב וגם שם עכשיו יכולתי לתקוע את
הקופסא של המשקפיים שלי ממקודם.
כתוצאה מהחורים שניקבו בי באורח פלא התחלתי לאבד דם בכמויות.
ושלומית שהייתה בחודש השישי להריונה נכנסה לפאניקה ולצירים
מוקדמים גם יחד - מזל שהיינו שנינו מטר מחדר מיון. אז ככה
הכניסו את שנינו לחדר טיפול נמרץ, מפה אני לא ממש זוכר הרבה,
אני רק זוכר שחלמתי ששלומית ילדה גור של דוב קואלה חמוד ואותי
תפרו ברגל ובלב עם חוט דייג שקוף. אז שוב כדי לבדוק האם זה היה
חלום, תקעתי ת'קופסא של המשקפיים ברגל, הקופסא נתקעה בין חוטי
הדייג.
אחרי שבועיים פגשתי את שלומית, והיא אמרה לי שהיא מוסרת את
הקואלה לאילוף...