שוב אתה חוזר, מתגנב אלי מאחורה,
תופס אותי לא מוכנה.
כניראה שככה זה נגזר למעלה,
שאני יהיה בלעדיך.

מדי פעם, זה קופץ בפתאומיות ותופס אותי.
אני יושבת כאן, לא מצליחה להוציא אותך מהראש,
מנסה להיות חזקה, משגעת את עצמי מהרצון לגעת שוב בפניך.
שום מחשבה לא תשנה את העובדה שאתה איננו,
אם היה משהו שאני יכולתי לעשות בשביל לשנות את העובדה שאתה לא
כאן, הייתי עושה את זה.

אז אני מסתובבת בחוץ, מוצאת לי תעסוקה, מנסה שלא לחשוב על זה.
להיות חזקה.

לא מוכנה להוציא אותך מהראש שלי.
לא מוכנה לשכוח אותך.
מתגעגעת אליך היום באותה מידה כמו לפני 926 ימים שנחטפת.

אוהבת אותך תמיד. אוהבת אותך יותר כל יום.
מתגעגעת למגע ידיך על פני,
אצבעותיך שעוברות בתוך שיערי ופורעות אותו.
חיבוקך החם שעוטף אותי בהרגשת בטחון עילאית.

אתה תשאר אצלי בלב לנצח.

לנצח ולעולם