יותר מהכל זה סיפור על קיפוד שרצה לשדוד בנק. נכון, זה גם
סיפור אהבה, וגם סיפור על זה שהחיים חרא ושאין בעולם חלום
שיכול עליהם, אבל בבטום-ליין? זה סיפור על קיפוד שרצה לשדוד
בנק. הוא לא רצה לשדוד את הבנק הזה בגלל כל מיני שאיפות
אנרכיסטיות, או בגלל איזה תאוות בצע לא נשלטת, קיפודים הם חיות
צנועות בדרך כלל. תן להם חור באדמה וקופסה קוטג' והם יהיו
מרוצים. הקיפוד הזה רצה לשדוד בנק בגלל אהבה. האהבה  של הקיפוד
שלנו היתה מרוכזת חזק באיזה זונה רוסיה אחת שקראו לה מרינה.
מרינה היתה כולה בת שבע-עשרה, מה שלא הפריע לה להחזיק ותק של
שלוש שנים בחוף תל-ברוך, לא רחוק מהחור שבו הקיפוד היה גר.
כולם אהבו אותה: הזונות האחרות, הקליינטים, אפילו השוטרים שהיו
מעלים אותה פעם פעמיים בשבוע על הזנזנה. כולם אהבו אותה, אבל
הקיפוד כנראה אהב אותה טיפה יותר מאחרים. ובגלל זה היה מפנטז
הרבה איך הוא מוציא אותה מהחיים של הזנות והפשע ושולח אותה
לאוניברסיטה להיות איזה זאולוגית או משהו אחר מכובד. האהבה שלו
אליה היתה מהאהבות הכי נקיות שהעולם הזה המציא, כי הוא באמת לא
רצה ממנה כלום. וגם אם רצה, הוא הרי ידע שהוא קיפוד, ושכלום לא
יצא לו ממנה, אבל בכל זאת המשיך לאהוב. הייתה לו גם תוכנית
לפדות אותה מהסרסור שלה, איגור, שממילא כבר חצי עזב את הקטע של
זונות סתם, והתחיל לסרסר חזק בפיות. פיות רוסיות הלכו ממש טוב
בתקופה הזאת, עם כל הפחדים מהאיידס שהבריחו את הקליינטים
מהזונות הרגילות. אנשים היו מוכנים לשלם על שלוש משאלות משהו
כמו מאה-מאה עשרים שקל, יותר מכפול ממה שאיגור היה עושה על
זונות רגילות. אבל בשביל שבכלל יוכל ללכת אפילו לדבר עם איגור,
היה חייב הקיפוד להגיע עם איזה חבילה רצינית, חבילה שלא היתה
לו. ובגלל זה הוא רצה לשדוד בנק. יום אחד, באמצע אוגוסט הוא
לקח אוטובוס, וחיכה איזה שעה ליד הכניסה של סניף בנק לאומי
שמול בית-פראג' עד שמישהו יכנס. כשהמישהו הזה בא, הקיפוד נידחף
איתו בדלת, ולפני שהאנשים בפנים בכלל הבינו מה קורה הוא שם
ספרינט לכיוון הכספרים. בחצי הדרך, השומר בכניסה התעשת ושלף את
האקדח. הוא צעק לקיפוד לעצור, אבל הקיפוד, שהריח כבר את
הערימות של הכסף, ידע שהוא לא יכול לעצור עכשיו, שאם הוא אוהב
את מרינה הוא חייב ללכת על כל הקופה. השומר שיחרר את הניצרה
באקדח התופי הישן שלו ולחץ שלוש פעמים על ההדק, שני הקליעים
הראשונים החטיאו, אבל השלישי פינצ'ר את הקיפוד כמו מסמר חלוד.
אחרי זה הזמינו אמבולנס ווטרינר משטרתי ניסה להנשים אותו, אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. הקיפוד מת וכל מה שנישאר ממנו היה
שירטוט גיר על הריצפה של הבנק, שירטוט שהלקוחות דילגו מעליו
באדישות, כאילו היה איזה משחק קלאס ולא אנדרטה לקיפוד מאוהב.

בסופו של דבר, לא היו לנו יותר מאיזה שלוש דקות של אקשן ואחרי
זה החיים שוב פעם שקעו לנאחס הרגיל שלהם. הזונה נשארה זונה,
השומר, במקום צל"ש, איבד את הרשיון על האקדח החלוד שלו, והפיות
המשיכו להעניק את המשאלות שלהן בחצר, בעמידה.