|
אתה מתחיל לנגן בפסנתר.
כעבור כמה רגעים כל הבית מלא בך.
הלב שלך מפוזר כאן בכל פינה,
ואני יכולה לשמוע אותך צוחק.
המקום הזה כבר ראה רגעים יפים.
היו כאן שני אנשים אחרים.
אך אתה ממלא את ביתי ואותי
בפריחת אביב נשכחת.
בצלילים. |
|
|
מי היה מאמין
שאני, יעקב פופק
הקטן
מבית שמש, אגע
למעמד
שאנשים שבקיאים
ב 12
שפות יגידו עלי
דברים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.