|
את ישנה עם השמיכה על הפנים.
הרוח מתערבבת עם שאון רחוק של כביש.
הניאון ממצמץ
וחור ברשת החלון
נסתם בעמלו של עכביש.
לפתע מגרגר המקרר, כמו חתול
אשר תובע את זכותו להתלטף,
ולובן מלבנו הקר נפקח ומצטמרר
באפלולית השקט העוטף.
ובצינה הנעימה החושך מערטל כתף,
שמיים מגלים סודות כמו מאובנים,
נושפים בעדינות
באבק העננים
אבל
את ישנה עם השמיכה על הפנים.
|
|
|
פה רושמים
תגובות?
טוב, אז לפי
דעתי הסוף לא
היה משהו, היה
יותר טוב אם
היית עושה סוף
אחר,
ובכלל, את חרא
של יוצרת,
תכל'ס. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.