אני וקקטוס,
קקטוס ואני,
בהחלט לא מובן,
אבל להתעמק בנושא אין זמן בשבילי,
אני מסתכל עליה, מסתכל וחושב,
מה עובר לך בראש, קקטוס שלי, מה רץ לך במוח? מה רץ לך אהובתי?
היא עייפה ואין לה כוח לענות אז במקום זה היא מחייכת חיוך די
מקסים ואני עכשיו טוב לי,
ואני לא מבין,
אבל מה הסיבוך ומה יש להבין?
הרי אנחנו צעירים, לא זקנים שלא מבינים מהחיים, וזה היא
והחיוך, ובינינו...
טוב לי בחיים.
ועכשיו לסיום, לסיום די מקסים, בשיא הסוטול הזה אני מקדיש לך
את השיר, קקטוסיאלה אהובתי.
מוקדש מאלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.