בוקר בחיתוליו, תכלכל, מעט מעורפל, מקיף אותי נקי מבעד חלונות
המכונית המטונפת. מאיץ ואז מאט שוב, וחוזר חלילה, נוסע במהירות
בלי למהר, למעשה, לוקח את הזמן לאט ואת האספלט טורף
באגרסיביות. משמאלי, ירוק מנוקד באבן, אקוודוקט עתיק חותך
בחורש, נוסע ממש לצידי, מאחורי, עוקף אותי, ומשמאלי הים קופץ
מאחורי כתפי העיר הנישאות. מטוסי כביש על טייסיהם מתנמנמים
איתי לאורך כל הדרך, דוק של טל על חופות הזכוכית נמחה אט-אט
בהתערבות חום המזגן, והבל פה קריר של בוקר מרענן במשבים קצובים
דרך חרך, מקבל ממני בתמורה עשן סיגריה והדי מוזיקה חדה,
מתמטית. משחקים קצת על הכביש המהיר, ימין לשמאל ולימין, מהר
יותר, לאט יותר, במרוץ הגדול אל הדרום הרחוק, ובו גם מי שיגיע
אחרון כנראה לא ממש יפסיד. בפתאומיות שובר לשמאל, חותך, בורח,
שביב של אכזבה במראה האחורית גורם לי לחייך, מביט קדימה אל
אופק חדש, שולי רקיע אדמדמים, אל כביש יותר קטן ויותר צר
המאכלס שקט שהוא רק יותר יחסי. הרבה יותר ירוק עכשיו, והנפש
מנפחת חזה בשאיפה עמוקה, מתמוגגת אל מול הסימטריה החקלאית
כבביקור במוזיאון לאומנות אימפרסיוניסטית. עשן מימי לבן מחבק
כל חלקה פנויה בחמוקי האדמה, ענן סמיך שהתאהב באדמה כמוני, אך
במקום לשסעה בבטון ומתכת ירד בלילה לאיטו והיה מנשקה עם בוקר.
הזהות חומקת לאיזה נופך מסתורי, רומנטיקה של חמש בבוקר, יום
חורפי צלול, ומסגד משחיר בראש הגבעה שמולי על רקע אופק זורח
בוורוד בהיר עכשיו, מתנשא מעל הכפר. משאית מאחורי עיקול מנמיכה
לי את סיבובי המנוע, הראש עובד לאט מכדי לנשוך בחוסר סבלנות,
ויודע על התפצלות הנתיבים בקרוב, נשען לאחור. יורד בירידה אחרי
המשאית, פיל אפור גדול המתנהל לפני באד סרחון סמיך. בתחתית
הגבעה רמזור קורץ לי רגע באדום, אולי כתום, ואז הופך ירוק מבעד
לחטי הפיל. מאחורי הרמזור הנקיק מתרחב, מתפצל, מזרים עוד דלק
למנוע והפיל חולף מימיני ביעף, נמוג מאחורי. הכביש עולה בשיפוע
אל הרקיע והמוזיקה בדיסק מתגברת, קרבה לשיאה, אני דוחף הלאה,
רואה למעלה כבר את הפסגה, הכביש והשמים, ולא עוד, עצים גבוהים
תוחמים את היקום, מגיע לפסגה והאופק מזנק לקראתי, כחול בהיר,
צהוב בהיר, כתום בהיר נוצץ באור חזק, ואז המוזיקה מכה בי
בקצבים שבורים וחזקים, וכשהשמש מסנוורת לי את העמק הפרוס מתחת,
טלאים ירוקים וחומים בגוונים אינסופיים תחומים האחד בשני,
שורות כפול שורות של זקיפי עצים בצורות אמורפיות, תמונות
מהבהבות בעיני הממצמצות, הלב מחסיר פעימה מההתרגשות, ההרמוניה,
הסינכרוניזציה בה רוקד אטום קטן וממצמץ עם יקום כביר, מפליא
ביופיו המסמא.

שאר הדרך עוברת בעליצות נמהרת.