קול: הלו? היי?
[נכנס: יענקל'ה. מחפש סביבו בלהט. מביט בין גדרות החי, האבנים
ועמודי הבניינים]
יענקל'ה: הלו? צי? איפה את?
[מתרומם על קצות אצבעותיו ומביט מעבר לאחת הגדרות. צועד צעד
מפוחד לאחור וטומן ראשו בידיו]
יענקל'ה (מתייפח): איי איי איי! למה?! אלוהים, למה?!
[נכנס: ברוך]
ברוך: יענקל'ה, יענקל'ה, מה קרה?
יענקל'ה: מתה! אין יותר!
ברוך: מי מתה? אישתך? אחותך? חמותך? אוי ויי ויי יענקל'ה,
מתי?
יענקל'ה: לא, לא חמותי. [עיניו מתמלאות תקווה] אבל אולי כן ולא
ידעתי, ואם כן אז מילא. [העצב שב לפניו] אבל תראה! [מצביע
לגדר]
ברוך [ מביט מעבר לגדר]: נו, אז?
יענקל'ה: אז?! הציונות מתה! מה נעשה?!
ברוך: אחת חדשה.
יענקל'ה: מה חדשה?
ברוך: ציונות.
יענקל'ה: מתה!
ברוך: אז עושים עוד אחת.
יענקל'ה: פשוט ככה?
ברוך: בטח. למה, הציונות לא מתה כל יומיים? זה לא מסובך. מה
אתה חושב? שיש כאן אידיאולוגיה? אמונה? ערכים? מה פתאום!
יענקל'ה (מגמגם): א-אין?
ברוך: לא!
יענקל'ה: אז מה יעזור עוד אחת עם תוך יומיים גם היא מתה?
[חושבים]
יענקל'ה: אין! אין עוד טעם לחיי! לא רק שמתה לי פה מאחורי הגדר
החיה של משפחת מנדלבאום הציונות, אני גם מגלה שגם ככה היא
[פורץ בבכי]
ברוך: די, די [מנחם אותו במגע קל]
יענקל'ה:  לא! [דוחף את ברוך מעליו] אם אין ציונות אז אין טעם!
[רץ לכביש] טוב למות בעד ארצנו!
[חריקת בלמים, קול חבטה]
ברוך [מסתיר את עיניו בידיו, מציץ דרך חריץ בין האצבעות]: נו,
מצא את הציונות אחרי הכל.
[סוף]