"...הכי קרוב לבד, הלכתי לי לישון" (אביב גפן)
"...ערב טוב לכל המאזינים בבית, אתם מצטרפים אלינו לעוד שעה של
'בחזרה לשנות ה- 90', מרתון רוק ישראלי, בעקבות צאת אלבומו
החדש של חמי רודנר. נמצא איתנו כאן מבקר המוסיקה של עיתון
מעריב גל אוחובסקי, שלום גל", "הי, ערב טוב למאזינים".
"גל, איך אתה מסביר את הפריצה הגדולה שחלה ברוק הישראלי בשנות
התשעים, אמנים כמו אביב גפן, ערן צור, איפה הילד?, גן חיות
ועוד צעירים רבים אחרים הוחתמו בחברות התקליטים הגדולות וזכו
לפרסום?".
"טוב, שוב ערב טוב לכל המאזינים, אנחנו צריכים לראות את התופעה
שהתרחשה בישראל כפועל יוצא מתופעה עולמית רחבה יותר. ההצלחה של
הרוק הלבן באמריקה, ובמיוחד נירוונה. להקות שצמחו מהשורשים של
הרוק, הרכבים קטנים מגובשים אשר חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה
כאשר הם מגבשים לעצמם קהל מעריצים הולך וגדל עד להפיכתם למעין
סופרסטרים. דוגמא נוספת אשר אתה יכול לראות בארץ גיא, היא
'היהודים' אמנם הרכב חדש יותר אך הוא מתבסס על אותה שיטה,
וזוכה להצלחה למרות העדר ההשמעה ברדיו..."
"די!!!"
נמאס לי מכל הקשקשת הזו ברדיו. אני מחליש את המכשיר, חבל שלא
הבאתי איזו קסטה, העיר אשדוד מתרחקת במהירות בפיתולי המחלף
החדש ואיתה זיכרונות ארוכים, אני מדליק סיגריה להתגבר על
הבדידות וחושב על הנסיעה הארוכה הביתה, נסיעה ארוכה ובודדה,
בשביל מה אני שואל, בשביל מה? רק כדי לחזור לבית ריק.
"אישה שאומרים לך על תיקח ממנה דבר",אני מגביר את הרדיו, תמיד
אהבתי להקשיב למשמעות של השיר, "נפלת חזק", איפה הילד?
ממשיכים לחפש, "סם אהבת אמת" אני מעפר את הסיגריה, גם זו
התמכרות. "...להקת הקיבוצים שכבשה את תל אביב, חמי רודנר
הקיבוצניק שחיפש להשתייך והפך לנסיך של שנקין, ואילו לעומתו
אביב גפן כבן למשפחה מלכותית ניסה לברוח כל חייו מהחיבוק של
הממסד וסופו שנהייה חלק ממנו...", אני זוכר הייתי ילד בן שלוש
עשרה שאח שלי הביא את האלבום הראשון של אביב "אור הירח", כן,
ילדי הירח הינו, והיום אני מביט מהחלון החוצה, ירח מלא מביט,
שומר עלי. אני חושב עליה, מאחורי עיר האנטנות מאירה באורות
אדומים. האם גם היא חושבת עלי עכשיו שהיא רואה את האורות
מהחלון במטוס. לחזור לבית הריק, לראות את התאים שלה בארון,
התאים שרק אתמול שכבו בהם הבגדים שלה, והיום ריקנותם ממלאת את
החדר, המיטה שמדיפה עדין את ריחה, שתי הכריות ואני, אני אחד.
אני מפעיל את המגבים כדי לגלות שלא יורד גשם, אלא הן הדמעות
שלי שמסתירות לי את הדרך, הנה אני כבר עובר את קרית גת.
מדליק עוד סיגריה, שנות התשעים חולפות להם אביב גפן, הקספרים
וערן צור אהבות ראשונות, האח מיתגייס לצהל פעולות בלבנון. הנה
הסוף תכף מגיע, העיר באר שבע, כאן כבר לא נקלוט גלגלץ, לו רק
החיים היו נעצרים כך בתקופה מסוימת, קופאים להן בשנות התשעים.
אני מטפס במעלה המדרגות הביתה, הדירה מזמן לא נראתה לי כלכך
רחוקה, נכנס מדליק את האור "להתראות נעורים, שלום אהבה". להקות
מתפרקות, מוזיקה משתנה, מלחמות ממשיכות אהבה נעלמה. אני פותח
את הארון זוג מדי א' תלויים שם מגוהצים, מזכרת מאח שהלך,
ולצידם התא שלך ריק פותח לי פצע ישן.
סוגר לאט את הדלת, נכנס למיטה, חושב עליך, חושב על תקופה
שהיתה.
מוקדש באהבה לדקלה
|
