ארבעה נתכנסו
למפגש ידידים
בביתו של אחד עם תינוק.
והרך היקר אכל ושבע,
הלך המזון כדרכו לקיבה,
הניח ראשו על הכר ונרדם.
וכשקם...
החל מתייפח
ועלה גם קצת ריח.
ראשון, התתרן
רק שמע הקולות
אך בכלל לא ידע
שחירבן
ולכן רק ישב והינהן.
והתינוק עוד צורח
ועולה לו הריח.
לקח השני
את רגליו וברח
(הוא רגיש לריחות)
התנצל.
אך הבטיח לשוב ולצלצל.
והתינוק צורח
והלב כבר רותח.
וקם השלישי,
התרומם על רגליו,
צעק על הרך
בחימה
ועזב, כי כבר קץ במהומה.
ועדיין צורח
וחונק כבר הריח.
ונותר הרביעי
לבדו מול החור
ניגב וסך שמן מריח.
לא גיבור, לא מושיע היה
אלא זה
שביתו היה זה שהסריח. |
