|
ארבעה נתכנסו
למפגש ידידים
בביתו של אחד עם תינוק.
והרך היקר אכל ושבע,
הלך המזון כדרכו לקיבה,
הניח ראשו על הכר ונרדם.
וכשקם...
החל מתייפח
ועלה גם קצת ריח.
ראשון, התתרן
רק שמע הקולות
אך בכלל לא ידע
שחירבן
ולכן רק ישב והינהן.
והתינוק עוד צורח
ועולה לו הריח.
לקח השני
את רגליו וברח
(הוא רגיש לריחות)
התנצל.
אך הבטיח לשוב ולצלצל.
והתינוק צורח
והלב כבר רותח.
וקם השלישי,
התרומם על רגליו,
צעק על הרך
בחימה
ועזב, כי כבר קץ במהומה.
ועדיין צורח
וחונק כבר הריח.
ונותר הרביעי
לבדו מול החור
ניגב וסך שמן מריח.
לא גיבור, לא מושיע היה
אלא זה
שביתו היה זה שהסריח. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.