"אתה מפחד?" שאלתי אותו, לחשתי כי פחדתי שאני אביך אותו, אבל
הוא לא היה מובך בכלל, הוא התהפך לצד שלי, ניפח את הכרית העבה,
והניח את ראשו על החזה שלי, הוא אמר בכל צלול וברור
"לא, ומה איתך? את... מפחדת?"
נאנחתי קלות והעברתי את ידי בשערותיו, הרגשתי את הג'ל הלח נדבק
לכפות ידיי, הסתכלתי לתקרה הלבנה, קצת מקולפת עם רטיבות, לא
רציני, ואמרתי "לא איתך, זה בסדר איתך.." הרגשתי אותו מחייך
והשמיע גיחוך קצר, בעודו נשען על החזה שלי הוא ליטף לי את
הבטן, עצמתי את העיניים ונהנתי מהמגע.
כך עברו 10 דקות שלמות, פתחתי את העיניים והאור הלבן החזק
סינוור אותי, פתאום הוא קפץ עליי, מקיף את כולי בהתלהבות ואמר
"נו, אז מה נסיכתי רוצה לעשות היום?" לפני שהספקתי לענות הוא
יצא מהסדינים, דילג מעליי ולבש את הגופייה שלו.
הסתובבתי וקברתי את פרצופי בכרית שלו, הניחוח שלו מיסטל אותי,
הרמתי את הסדין מעל הראש ונימנמתי במן תחושת סיפוק כזו, שמעתי
אותו הולך לשירותים, ציחצח שיניים, הרטיב את השיער ואפילו
השתין. הוא יצא מהשירותים כולו מרוענן ורטוב, ובדרכו למטבח
הקטן הוא אמר "מתוקה, את יודעת... חשבתי על זה ו..." פתאום הוא
קפץ לידי, הזיז את כל המיטה, נכנס מתחת לסדין והסתכל לי על
הפרצוף, פתחתי עיניים ואמרתי "מהההה? על מה חשבת ממי?" הוא
הוציא את הסדין מעלינו בתנועת יד אחת, התיישב ברגליים משולבות
על המיטה, ואמר "אני באמת באמת באמת חושב שיהיה בסדר!"
הוא נראה כזה במן מבט אינטיליגנט, לשניה אפילו האמנתי לו,
כאילו שהוא ידע על מה הוא מדבר, קמתי, ישבתי ברגליים משולבות
מולו, תפסתי לו את הידיים ואמרתי "תראה, לא יהיה בסדר, הבסדר
היחיד שיכול להיות בסדר זה אם עושים שיהיה בסדר!" הוא חייך
במהירות, תפס את הראש שלי ונישק את המצח שלי, וברח, למטבח
להכין איזה קפה.
נשארתי המומה על המיטה, נשפכתי מצחוק וכל כך קינאתי בו באותו
רגע על איך שהוא התעורר בכזו אופטימיות, גם אני הייתי ככה פעם,
מצאתי את הדבר הטוב ביותר בכל מצב, עד שגיליתי שזה לא זה, שאני
נפגעת ככה יותר מדי, או מרשה לעצמי להיפגע, נתקפתי תחושת חרדה
וצמרמורת עברה בגופי, הרגשתי שהגופיה הלבנה שלי נדבקת לי לעור,
פתאום הסתכלתי עליו מתקרב אליי, עם שני ספלי קפה חמים, ובאותו
רגע ידעתי שהוא הסיבה שלי, זה לא כאילו לא ידעתי את זה אבל
באותו רגע ממש ממש ידעתי את זה, או במילה אחרת, התחוור לי.
הוא הניח את הספל בצד, כנראה הרגיש את מחשבותי, התיישב על
המיטה לידי, חיבק אותי בזרועותיו השריריות ואמר "את תראי, אני
יעשה שיהיה בסדר, ואם לא יהיה בסדר, אני יהפוך את זה
למאוווווווד בסדר, בסדר...?" הוא חייך וגיחך, באמת חשב שיהיה
בסדר.
נשכבנו חזרה למיטה, הוא כיסה אותנו בסדין, ועשינו אהבה, השמש
זרחה, ובפעם הראשונה, באמת באמת באמת חשבתי שיהיה בסדר.
ואם לא יהיה בסדר, עושים שיהיה בסדר!

                                         

"אתה מפחד?" היא  שאלה אותי... נו, בטח שאני מפחד... אבל מה?
אני אגיד לה? הסתובבתי אליה והתמקמתי על החזה שלה, איך אני
אוהב את זה, היא כל כך נוחה שאני יכול לחיות עליה, אמרתי לה כי
הייתי חייב, "לא ומה איתך? את.... מפחדת?" אולי עדיף ככה,
באמת, מה שהיא לא תדע לא יפגע בה...
היא נאנחה, הזיזה את שתינו באנחה הקטנה הזו, העבירה את היד שלה
בשיער הג'יפה שלי, העבירה בי צמרמורת מתוקה ואז היא אמרה "לא
איתך, זה בסדר איתך.." אוי איך היה נעים לשמוע את זה מהפה שלה,
גיחכתי קצת מהנאה, הסתכלתי על הבטן החמודה שלה, קטנה כזו
ומכווצת, ליטפתי אותה, כאילו רק הבטן שלה ידעה את האמת
המזוויעה, הרגשתי שאני משתיק אותה ככה, ובאמת השתקתי אותה,
לאיזה עשר דקות היא נרדמה ושמעתי את פעימות ליבה, רגועות לעומת
שלי, אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה... הפסקתי.
קפצתי עליה מהר והיא עוד בקושי פתחה עיניים, רציתי לתפוס את
היום שלא יעבור לנו מהר מדי, בכל זאת אני הרי יודע שימים מעטים
נשארו לנו...
אמרתי לה "נו, אז מה נסיכתי רוצה לעשות היום?"
ידעתי שיקח לה זמן לענות, בכלל, לעכל את השאלה, מתוקה עדיין לא
התעוררה לגמרי, קיפצתי מהמיטה ולבשתי את הגופייה הלבנה שלי,
נקיה לגמרי, ואז הלכתי לשירותים, ציחצחתי שיניים וסידרתי את
השיער הג'יפה שלי, השתנתי והלכתי להרתיח מים לקפה.
לפתע חשבתי לספר לה, באמת שרציתי, נשמה יפה שלי, אני באמת לא
רוצה שהיא תיפגע, אמרתי לה "מתוקה, את יודעת... חשבתי על זה
ו..." אולי היא לא שמעה..., קפצתי על ידה, כולה קבורה בסדינים
הלבנים, כאילו התחפרה לה בין הכריות, נכנסתי מתחת לסדין
והסתכלתי עליה, פשוט מלאך, זוהרת מעצמה, היא אמרה "מההה? על מה
חשבת ממי?" לא היה לי אוויר, הוצאתי את הסדין מעלינו והתיישבתי
על המיטה, לידה, פתאום נזכרתי מה היא עברה, כל הסבל הזה,
המרירות, אבל אני אשאר איתה, תמיד ולעולם.
אמרתי לה "אני באמת באמת באמת חושב שיהיה בסדר!" וזה נכון,
באמת, אם נישאר תמיד ביחד יהיה... המשכתי להרהר באוויר.
פתאום היא קמה, ישבה מולי ותפסה לי את הידיים הקרות, ואמרה
"תראה, לא יהיה בסדר, הבסדר היחיד שיכול להיות בסדר זה אם
עושים שיהיה בסדר!"
נשבע לכם שכמעט בכיתי, עיקלתי את מה שאמרתי, ומה שהיא אמרה,
אסור שהיא תראה אותי בוכה, חייכתי אליה ונישקתי אותה על המצח,
ומיד ברחתי...
למטבח, התחיל בי בכי של ילד בן 3, אבל התאפקתי, ניגבתי את
הדמעות שזלגו בלי כוונה עם הגופייה, הייתי מת אם היא הייתה
רואה אותי בוכה...
הכנתי לנו קפה, לה עם שלוש וחצי סוכר כמו שהיא אוהבת, התקרבתי
אליה, ושם ראיתי אותה עם הגופייה הקטנה והצמודה שלה, בין
הסדינים והכריות התפוחות, מסתכלת עליי, כאילו פעם ראשונה שהיא
רואה אותי, זה היה מדהים, ראיתי אותה וחשבתי, היא שלי, מה
עשיתי לזכות בה? אני כל כך אוהב אותה.
הנחתי את הספלים בצד וחיבקתי אותה, הרגשתי שעוד דקה היא בורחת
לי אם אני לא מחזיק אותה, אמרתי לה
"את תראי, אני אעשה שיהיה בסדר, ואם לא יהיה בסדר, אני יהפוך
את זה למאוווווווד בסדר, בסדר...?"
אני באמת חושב שיהיה בסדר
שכבנו במיטה, והייתי חייב אותה, לשכב איתה, להראות לה שאני
אוהב אותה, כיסיתי אותנו בסדין, ועשינו אהבה, השמש זרחה, ובפעם
הראשונה, באמת באמת באמת חשבתי שיהיה בסדר.
ואם לא יהיה בסדר, עושים שיהיה בסדר!