נעלתי על בריח את השחור השחור
הזה.
אילוף סוררת.
בחלומותיי הכול שב ועולה מתחתיות
מציף אותי משאול ולהבה
מושל בי ביד רמה
משאיר אותי פרוצה לרוחות,
לשיכרון השדים במנוסתם, בצחוקם
המתגלגל, המתערטל.
נאבקת על לחייך את החיים האלה החוצה,
אומרת 'ויהי' בציפייה לאור.
אל תצפי, היא אמרה לי היום. אסור
לצפות, רק לשאוף.
הנה אני,
כאן,
שואפת קרטון,
מצפה עצמי בפלסטיק,
הכול לחינם.
בחלומות נטרפים הקלפים כולם,
בועטים אותי ממך,
מביאים את הקירות לידי בכי,
עושים אותי נוהה אחר
נוף בצנצנת.
ואיזו תלונה אגיש בערכאות, על אי מציאות
שנוהגת כלפיי בעורמה?
מפונקת, יגערו בי, מפונקת
עד אימה, והוא רק יעסה את כפות
רגליי,
וישתוק. |