כלומר שירים שכתבתי במחצית השניה של שנות החמישים והראשונה
של השישים.
תקופה מה-זה-רחוקה, והשירים בחלקם נאיביים - אבל כמה טוב
שאתה יכול להיות נאיבי בשנות העשרים של חייך!
אשמח בעיקר לשמוע איך זה נראה כיום לבני גילי מאז.
הרדיו מנגן
הרדיו מנגן את זהבך
המתפרץ. עיניי בפלחי
שפתייך. עכשיו
שיניי בעסיסך
אתנה ירוקת עיניים
נערה במסגרת. אתנה ירוקת
עיניים בנות תשע עשרה.
אצל החלון מבעד למלבני השמשות
חמנית של ון-גוך.
זרועות משוכלות על הגדר.
בין שתי המרישים עיניך
מתאמצות לחדור מהלאה לשמש עורה
אבל אצבעותיה מתריסות כל כך
אבל פרח צהוב
כל כך בין אצבעותיה.
עכשיו
עורה גורף את כפותיי.
עוד רגע
יתפוצץ אורה אל תוך פניי
וצרוב עיניים, גלוי עיניים
תתנפלנה כפותיי להיכוות אף הן
אחת אחת במוקדה
של שמש
עכשיו עורי חרד
לאצבעותייך
| 