המדריכה אמרה לנו לכתוב מילה. חילקה לנו דפים, עפרונות מחודדים
וכל אחד תפס פינה והחל לשקוע בהרהורים. לאחר זמן מה כולם חזרו
בחזרה למעגל וחשפו את מה שכתבו באותם דפים. כמה בנות כתבו
אהבה, שני בנים כתבו איזה קבוצת כדורגל, ילדה אחת כתבה את שם
הכלב שלה וכל השאר כתבו דברים אחרים או סתם הכינו מהניירות
אווירונים. רק אני בין כל המילים כתבתי שקט וכולם עקמו פרצופם
ומחקו את אותו חיוך שנפרס על פניהם כששמעו את המילה הקיצ'ית
מהילדה שלפני. המדריכה הציע לי לכתוב מילה אחרת שיותר תדבר
לקבוצה ובכלל לבני אדם, כתבתי ייאוש והמדריכה נאנחה ושיחררה את
הקבוצה.

המורה בבית ספר אמרה לציר ציור. חילקה לנו דפים לבנים, פיזרה
צבעים בין הילדים וכולם החלו במלאכה. כולם טרחו וכל כך השקיעו,
התחילו להעביר בינם לבין עצמם צבעים טובים יותר מאלה שהמורה
הביאה, כמה ילדים החלו לגזור את הניר ולעצב לו צורה וכרגיל היו
את אותם אלה שבנו להם מטוסים, מעניין למה ולאן הם כל כך רוצים
לטוס.
לבסוף כולם חזרו למקומותיהם והחלו להציג את עבודותיהם, הייתה
קשת בענן, הייתה שקיעה בלב ים, היה בית, בחורה שדומה לאיזה
מישהי מאיזה עיתון אופנה זול ועוד כל מיני ציורים שונים
ומעניינים. רק אני השארתי את הנייר שניתן לי לבן והסברתי
לכיתה:
"חלק ונעים הוא הנייר, כל כך טהור ומסתורי, יש אנשים שיראו בו
שקט מושלם, יש אנשים שיראו בו משהו חסר ואני רואה בו את הכל".
המורה ניגשה אלי ולקחה מידי את הנייר, היא הסבירה שחבל לה
לבזבז סתם נייר ולכן רצוי להחזיר אותו לחבילת הדפים שמימנה
חילקה לכיתה.

בסוף הפעולה עם המדריכה הלכתי לבד הביתה, שאר הילדים עיקמו
פרצופם כשניסיתי ללכת יחד איתם.
בסוף השיעור עם המורה נשארתי לבד בהפסקה, שאר הילדים עיקמו
פרצופם כשניסיתי להשתתף במשחק שהם שיחקו.
תמיד הם מעקמים את פרצופם ואותי תמיד משארים לבד

גדלתי מאז, הרבה השתנה, התחלתי לכתוב על משברים ועל מה שעובר
עלי בחיים.  
כתבתי כשחזרתי הביתה לבד, כתבתי כשכולם שיחקו, כתבתי כשהם
סיפרו לכולם לא לומר לי כלום על המסיבה. כתבתי כשאספתי בשבילם
עצים לקומזיץ שעליה לא ידעתי, כתבתי ליפני שאותי הכניסו למדורה
וכל הזמן רק כתבתי. כתבתי, צרחתי אך אף אחד לא שמע.
אולי הרבה השתנה אך עד היום הפרצופים העקומים אותי לא עזבו,
אולי זה היה מזמן אך אצלי עדיין משאירים את הבדידות, גם כשהם
צוחקים, גם כשהם רוקדים, כולם סביב המדורה שבוערת וממשיכה
לחיות בזכות דפי שירי, רק בזכותי ואני במרכז המדורה מוצא את
סופי.