היינו ביחד ולפתע - אינך
התרחקת עד מאוד, אך אשמע תפילתך,
אם תחת שמי מוסקבה יום אחד ניפגש,
אקרא בקולך, ארוץ לקראתך.

דמעות שבכית בשבילי, אז כאבתי.
ציחקוקים של שמחה באושרי, אז שמחתי.
שתיקתך הנושבת עכשיו עוד זועקת,
מדוע קולך מסתתר עוד בשקט ?

זוכרת זמנים ?, זה היה לא מזמן,
צחקתי כשקראת לי "נכדי הקטן".
שיחקנו ביחד, העברנו שעות,
התמונות בראשי אינן נשכחות.

איך אהבתי להיות, איך אהבתי איתך,
איך תמיד את ידעת כמה אהבתי אותך ?


אוהב לנצח.


נכתב בספטמבר 1996 מגעגועים עזים ואהבה עצומה
לזכר סבתא לנה רוזנצוויג, ז"ל.