שוב  ירדתי במדרגות ,למורות שהבטחתי לעצמי שאני לא אעשה את זה
שוב, ושוב הזכרונות חזרו ,והזכרונות הפכו לסיוטים ,והסיוטים
הפכו לבכי.
אבל זה לא עצר אותי ,תמיד יש משהו חשוב שבשבילו צריך לחזור
למרתף ,לכספת ,לשם.
הזכרון מכה בך באיטיות כמו גל הולך ומתרחק ובכל פעם חזק ממקודם
,כל מדרגה ,כל צעד.
נזכרתי איך הלכתי באיטיות במסדרון כמו כולם כשהם החליטו לפגוע
דווקא בי ,אף פעם לא הבנתי למה,היו שם אנשים חזקים הרבה
יותר,חכמים יותר, אבל הכל תלוי באוויר ,כך הם אמרו.
בהתחלה לא הבנתי איפה אני ,למה הקירות שחורים ,למה יש דם על
הרצפה ,למה אני שוכב ,ומי בדיוק עומד מעלי.

הם הסבירו הכל ,האשימו את ביה"ס ,ואני לא האמנתי ,האשמתי אותם
שסיממו אותי והם טענו בדיוק הההפך ,זה היה ביה"ס ,לא רציתי
להאמין ,אבל ידעתי שהם צדקו איפה שהו בפנים, אבל המשכתי להלחם.

בסוף הם נתנו לי לצאת אמרו לי ללכת לראות את העולם בלי הסמים
הפסיכופתים של ביה"ס.
העולם הוא מקום מזעזע .בלי שמש ,בלי צמחים ,רק שחור ,קירות
,ורוח.
חזרתי, לאן עוד היה לי ללכת ,והם שוב הסבירו והפעם הקשבתי.
זה היה נורא ,והאשמה הייתה באיש אחד ,או ליתר דיוק אישה
,ולייתר דיוק מפלצת.
רבקה צוק מנהלת ביה"ס ,אישה קטנה שפעם הערצנו כולנו בביה"ס
,בגללה קרה הכל, מסתבר שרבקה בכלל לא הייתה מנהלת ,אלה סתם
מפלצת רצחנית ,שייצרה סם פסיכוקינטי שעף באוויר ותוקף  את כולם
גורם להם להמציא מציאות משלהם ,שהם רוצים ,בתנאי אחד ,שהם
עושים מה שרבקה אומרת.
הם אמרו שכל אד יכול להתעורר אם הוא רק ירצה אבל מי ירצה
להתעורר לזה???!

בעזרת הסם היא השתלטה על העולם ,צעד אחר צעד ,הכל היה שלה.
ילדים ,תינוקות ,כלבים עיזים ,ואני ,שנארתי תמיד קשור אליה
באיזשהו אופן.

הם נלחמו ,כל השבעה ,מכל העולם שישה מליארד אנשים ,רק שבעה
שרדו את הסם, מצאו דרך להלחם. כך הם אמרו אמרו שצריך רק להלחם
בה ,והכל יחזור לקדמותו.
נתחיל בקטן ,נגדל חסה במושב נטוש ,אח"כ בקר ואז נוכל להתחיל
להחזיר אנשים לעולם האמיתי ,אבל אני ידעתי יותר טוב מהם.
הם תקפו את ביה"ס הארמון הפרטי שלה ,של מלכתי , חדרו פנימה
חיללו אותו .אמרו שצריך למצוא ספר קטן שיש בו את הנוסחה
והנוסחה הנגדית. אני הייתי צריך להיות נהג החילוץ.
חיכיתי והקשבתי בקשר לשידורים שלהם: "אנחנו בפנים" ,"נכנסים
לכספת" ,"השגנו אנחנו בד"כ החוצה." זה היה חייב להפסק.
חיכיתי מחוץ למכונית הכלבים כבר רדפו אחריהם ,גדולים שחורים
רעבים,חיכיתי הם היו 100 מטר ממני ,90 ,80 ,50 ,30 ,20, שלפתי
את האקדח וכיוונתי אל הכלב, יריתי אבל בהם ,הורדתי שלושה לפני
שהם הבינו ,הם צללו לקרקע. אבל הכלבים חיכו להם. הם נהמו מעושר
והם נהנו לזלול ,לא כל יום הם מקבלים כזאת ריצה ,ויותר מזה
,כזאת ארוחה.
נכנסתי ,וחיכיתי לה ,לשליטה ,למלכה..

היא הגיעה והודתה לי ,היה  לה משהו  בעין ,מעיין טירוף. אבל זה
לא שינה כלום. דיברנו והסברתי לה הכל.
אין שום סיבה שכולם יסבלו סתם ויחזרו מההזיות ,אחרי הכל זה היה
עולם  מושלם ,והשיכחה היא ברכה. היא חייכה באטיות ואמרה שהכל
בסדר, ליטפה את שערי ולחשה ,הכל בסדר ,היא תעשה שהסיוט יעלם
,שהיא תחזיר אותי לשם.
שלפתי באיטיות את האקדח ויריתי שתי יריות שנכנסו לפיה בדיוק
מקסימלי.
היא הייתה מופתעת ,היא הייתה מתה.
את לא יכולה להחזיר אותי לשם ,אני יודע שזה זיוף. לחשתי ,לאט
לאט התרוממתי ובדמעה אחת הצמדתי את האקדח לראשי ולחצתי.

קליק נגמרו הכדורים... אני שמח כי אם היו שם עוד כדורים לא
הייתי מצליח לעשות  את מה שעשיתי.  לקחתי שני נשימות
עמוקות...
וחזרתי לעולם שלי ,עולם בו  כולם חייכו ,כולם צחקו ,אבל לכולם
הייתה צלקת קטנה ,בדיוק מתחת שסנטר ,בדיוק כמו של רבקה.
זה מה שהרס את האשלייה ולכן תמיד חזרתי לעולם הראשון ,


בכספת היה ספר קטן עם כריכה אדומה עם כותרת מודפסת באדום ,הספר
האחרון שנכתב ,הספר האחרון שלי.
קראתי את הכותרת: "101  דרכים להשלט על העולם בעזרת 100 סמים
פסיכוקינטים"
חייכתי, אני לא אכשל חשבתי, אני חזק.
וצללתי שוב לעולם שלי ,העולם האמיתי שלי. שבו כולם היו עצובים
,בלי חיוך ,מתים ,אבל מאושרים.