לימור בן-גיא / נשארת |
אין שנייה אחת של ניתוק.
לצאת מכאן מהר.
אין סיכוי, זה לעולם לא יגמר
רק לשנות,
אפילו דבר קטן.
אי אפשר, לא כאן...
לצרוח לבעוט לבכות
זה לא ישנה כלום,
אני פשוט צריכה לקום.
אני לא יכולה להתרומם,
הפסקתי להתקדם.
אני לא יכולה לזרום
כנראה שאשאר לעד
עומדת באותו המקום.
וגם אם אראה פתח,
שממנו אוכל לצאת בטח,
אדחה אף את הניסיון,
אני כבר על סף שיגעון.
כי אני כבר התרגלתי,
כן אני כבר מכורה
לשגרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|