אבודה בתוך ים של דמעות, זועקת לבריות, עזרו לי
חבקו את נפשי, אמרו מילה טובה, תנו לי לצאת
מהעולם הנורא, לדעת מעט מהי אהבה.
תנו לי אושר, אפילו לרגע בלבד. תנו
לי חיים מלאים משמעות. תנו לי
משהו שיוציא אותי מהדיכאון,
מהפחד של חיים בעולם
ללא אהבה, ללא ערך
חיים, עולם גופני,
שמה שבחוץ
הוא מה
שחשוב.
ואני עושה,
כל צעד בהיסוס,
לא רוצה ליפול מהסוס.
מפחדת לדהור מהר מידי,
להפסיד חלק מחיי, ואם זאת,
מרגישה שזה לא ישנה, שזה לא
יעזור להפיג את הבדידות. ואני כמו
תמימה, ממשיכה לחפש אהבה בזרועותיך,
ומוצאת רק נחמה במלותיך וזה לא מספק אותי.
וכל יום אני נפגעת מחדש, בוכה לבריות תנו לי לחיות!