האצבעות שלי נעו על צוואר הגיטרה במהירות מדהימה. אקורד עוד
אחד, ועוד אחד. הזרת, נמתחת בקושי כדי להגיע למיתר ההוא, זה
שישלים את האקורד. האצבעות שלי הכירו את כל התנוחות. מדלגות
ממיתר למיתר, מתרחקות, ואז שוב נצמדות לאיזה A קצר. החום
שבקצות האצבעות. המיתרים המתכתיים שחדרו מבעד לעור. הזיעה.
הייתי שם על הבמה עם הגיטרה היפהפייה שלי, המפרט הנאמן ודוושת
הדיסטורשן מונחת לידי, מוכנה לפעולה בכל רגע נתון. האור סינוור
אותי והזיעה נטפה לתוך עיני. הסולו שלי קרב ובא. ניסיתי לזהות
פנים מוכרות ומרגיעות בקהל, אבל כל מה שראיתי היה חושך אחד
גדול ורועש, וכמה אנשים בפוגו. הסולו הגיע. החלקתי על האצבעות
על צוואר הגיטרה, ונשמתי נשימה אחת אחרונה לכמה הדקות הקרובות.
-     -     -    - משכתי, הכיתי, קפצתי, סילסלתי על הצוואר
כאחוז דיבוק, ונגמר. מחיאות כפיים, צעקות. עכשיו הגיע תורו של
הבסיסט. הוא התחיל לדגדג את המיתרים בקלילות, מגרה אותם, מחמם
אותם. אז, התחיל להכות בהם בקטע סלאפינג מטורף, מאלף אותם. ידו
נעה בבטחון על הצוואר הארוך, מצמידה מיתרים אחד אחרי השני,
ולבסוף כולם נאנחו. מחיאות כפיים סוערות. המתופף קפץ, שבר,
צרח, היכה בכל כוחו והחליף מקצבים בקצב מסחרר. כשסיים, גמר שני
בקבוקי מים בדקה, ואת השלישי התיז לעבר הקהל המריע. שרתי את
הפזמון עוד פעם אחת, מתגעגע לכל מילה רגע אחרי ששרתי אותה.
נתנו את צליל אחרון, והאורות כבו. דממה. מחיאות כפיים. קריאות.
קולות שיחה. שעה וחצי היינו על הבמה.

כשירדנו מהבמה, כולם נגשו אלינו ושבחו אותנו. דניאל המתופף,
עכשיו לבוש רק במכנס בוקסר ונעליים, ניגב את הזיעה מגופו עם
מגבת וזרק אותה למעריצות. כבור כמה דקות, נעלם עם שתי בחורות
בחדר ההלבשה שלו. טובי הבסיסט הוריד את החולצה שלו (נאבק עליה
עם מעריצה, ולבסוף ויתר ואפילו חתם עליה) וחתם למעריצים. אני
חתמתי לכמה בחורים עם מוהוקים מרשימים, דחיתי כמה הצעות
נישואים, ונכנסתי לחדר ההלבשה. שתיתי את התה מהבוקר, שהיה קר
וחסר טעם. הסנפתי כמה שורות, הרמתי את הגיטרה האקוסטית
והתיישבתי בכורסא מזמינה בפינת החדר. הנחתי את הגיטרה על ברכי,
החלפתי שני מיתרים שחוקים, והרמתי אותה בעדינות. כיוונתי אותה
באיטיות, מקשיב בדממה לכל מה שהיה לה לספר לי. פרעתי את השיער,
נשענתי אחורה והדלקתי סיגריה. התחלתי לנגן משהו איטי. פרטתי עם
האצבעות השורפות שלי, נזהר לא לגלוש למנגינות שכבר נגנתי פעם.
התחלתי למטה, בחלקים המתוחים של המיתרים, מכניע אותם ברכות.
גלשתי לאמצע, והמשכתי למעלה, לופת את הגיטרה ומנגן עם האצבעות
הנותרות. צלילים עצובים מלאו את החדר הקטן. השיער נפל לי על
העיניים והסתיר לי את המיתרים, אבל המשכתי לנגן, לא מפספס אף
צליל.

התחלתי להזיע שוב. קמתי, התפשטתי, ונכנסתי למקלחת המאולתרת
שארגנו לי בחדר ההלבשה. המים הקרים כמעט רתחו כשבאו במגע עם
הבשר הלוהט שלי. בערך חצי שעה אחר כך, יצאתי מהקלחת, והתנגבתי.
לבשתי זוג בוקסרים ישנים ואספתי את השיער. היה לי טוב. השרירים
שלי זעקו מכאב, אבל המח שלי היה מאושר מידי מכדי לדאוג להם או
לכל דבר אחר. חייכתי לעצמי, והוצאתי את השקית מכיס המעיל שלי.
מגביע יוגורט ריק הוצאתי כפית, וליקקתי את שארית היוגורט ממנה.
תפוחים. הוצאתי חצי לימון מהמקרר הקטן, והתיישבתי בכורסא. ברגע
של בלבול, הבטתי מסביבי. מחפש משהו חסר. נורא קשה להתרכז. ואז,
הוא חייך אליי מהכיס החיצוני של התיק שלי. קמתי שוב, בקושי,
הוצאתי אותו מהתיק והתיישבתי, או יותר נכון צנחתי, סופית.
חפרתי בין כריות הכורסא עד שמצאתי את המצית שהשארתי שם
בצהריים. שמעתי קולות צחקוק נשיים מהחדר של דניאל, וחייכתי
שוב. בראש שלי, ג'ימי התחיל לספר לי על voodoo child . חיממתי
את האבקה על הכפית, עד שהפכה לנוזל. "יותר מידי, אידיוט!"
צחקקתי לעצמי כמו ילד קטן שגונב יותר מידי עוגיות מהקופסא. הוא
יודע שייתפס, אבל הטעם... הוספתי קצת מיץ לימון, ושאבתי את
הנוזל עם המזרק, ידידי. הבטתי מולי, לפוסטר של ג'ימי. הוא גם
צחקק איתי. "בוא, בוא וודו צ'יילד." הוא אמר לי. טפחתי על
הזרוע, מוצא שוב, את המקום הנכון. גם את התנוחה הזאת האצבעות
שלי הכירו. חיוך ענק התפשט על פני, כשראיתי את הדם שלי בתוך
המזרק. הבטתי למעלה שוב. ג'ימי פוצץ לי את הראש, עם המיומנות
שלו, המהירות שתמיד הייתי כל כך קרוב אליה. הוא צחק איתי, שר
לי. "ג'ימי!" צעקתי, רטטתי, וגלשתי מהכורסא.
VOODOO CHILD!


(Translated by Yael B.C)