"כוס אמוק, יא מזדיין!!" צעק צ'ארלס בזעם ותסכול בעודו לוחץ
בפמפום בלתי פוסק על הכפתור השמאלי של העכבר.
הוא ישב על כסא המנהלים שלו מול המחשב שלו בבניין של חברת
המחשבים SPL, וניסה לשווא להפעיל את האייקון המסויים.
צ'ארלס, מהנדס תוכנה בשנות השלושים לחייו, תמיד אהב את עבודתו.
העובדה כי הוא יכול בעזרת כמה שורות של פקודות לגרום למה שהוא
כינה "ההמצאה הטובה ביותר של המין האנושי מאז ה T-Bone" (או
בשפתינו - המחשב האישי) לפעול בדיוק לפי רצונו, החל במהירות
האנימציה וכלה בסוג הריח שיצא מן המאווררים כאשר הוא ביצע
חיפוש בלתי אפשרי במאגר הנתונים שלו פשוט עשתה לו טוב.
זה גרם לו להרגיש גדול וחזק, מה שהוא אף פעם לא הרגיש בחייו.
בין הירידות המכאיבות של אשתו (תפרשו את זה איך שבא לכם)
והטרטורים הבלתי פוסקים של הבת שלו, הוא לא מצא יותר מדי זמן
להערכה עצמית.
הוא תמיד חש עצמו קטן, עלוב ומסכן, חוץ מעם המחשב שלו.
עם המחשב - הוא היה הבוס, היוצר, האלוהים! כל מה שהוא פקד על
המחשב לעשות, המחשב נאלץ לעשות בציות מדויק.
לכן צ'ארלס חטף כזו קריזה בכל פעם שהמחשב שלו עשה בעיות.
כל מי שאי פעם השתמש במחשב והיה לו הכבוד להיפגש עם ווינדוס,
נוכח לדעת שהמחשב מקבל מדי פעם רצונות משלו ודחפים עזים של
"דווקא".
אתם מנסים לפתוח עוד מסמך, והמחשב דווקא לא פותח אותו.
אתם מנסים להוריד תוכנה, המחשב דווקא מנתק אתכם מהאינטרנט.
אתם שוכחים לשמור את השינוים האחרונים בעבודת הגמר שלכם רר פעם
אחת - והמחשב יקרוס טוטאלית. דווקא.
"מה הבעיה שלך יא מכונה פרימיטיבית?!" החל צ'ארלס לצעוק לפני
שתפס שהוא מדבר אל מכונה דוממת. "חכם צ'ארלס, מאוד חכם...אני
בטוח שחתיכת הפח מאוד נעלבה ממך עכשיו" הוא נזף בעצמו
בציניות.
כל ניסיונות התיקון העלו חרס, וצ'ארלס נאלץ לסגור את המחשב.
הוא ידע שעכשיו הוא ייאלץ להישאר בעבודה עד מאוחר כדי להשלים
את מה שהוא כמובן שכח לשמור, ושזה יגרום לו להפסיד את הסרט
שהוא רצה לראות בטלוויזיה הערב, וזה ממש עצבן אותו.
הוא טילפן לאשתו כדי לבקש שתקליט לו את זה, אבל היא ענתה לו ש
"אני בכלל לא מתעסקת בשטויות האלו עם הוידאו, ובכלל למה אתה
בעבודה כל הזמן, מה אני עז?"
"לא, את לא עז, את פרה משוגעת!" סינן לעצמו צ'ארלס לאחר שהשיחה
נותקה.
הוא ישב אל המחשב והתחיל לעבוד...שוב.
צ'ארלס אהב להרגיש כמו אלוהים. הוא אהב את הכוח האדור הזה, את
המרות האבסולוטית שהיתה לו על פני המחשב שלו.
אך סיפוק רגשי הנחיתות שלו לא היו הסיבה היחידה להתמכרותו הקשה
למחשב שלו בעבודה.
היתה עוד סיבה, ולסיבה הזו קראו לוקסה.
את לוקסה הוא פגש פעם אחת כשלקח הפסקה ונכנס לאיזשהו צ'ט כדי
להרוג כמה דקות.
היא נראתה לו נחמדה ומסתבר שהיו להם אותם תחומי עניין כמעט.
אז הם התחילו במעין קשר וירטואלי נחמד שנמשך בחצי שנה האחרונה,
והגיעו למצב בו הם יכלו לדבר על הכל.
אז צ'ארלס תמיד סיפר לה על הבעיות שלו, כמה שאשתו מעצבנת והבת
שלו לא מסכימה להכניס אותו לחיים שלה, והיא שתפה אותו על
הדאגות שיש לה שלבעלה יש מאהבת ועל העבודה המגעילה שלה שהיא
שונאת כל כך.
יום אחד לוקסה סיפרה לצ'ארלס שהיא קנתה מצלמה דיגיטלית, ושאם
יש לו גם אחת הם יוכלו לראות אחד את השני סופסוף.
שניהם אהבו את המראה אחד של השני, למרות שאף אחד לא התלהב יתר
על המידה.
בכל מקרה, היום היו צ'ארלס ולוקסה אמורים להיפגש ברשת בשעה
מסויימת, שיחה שהוא תכנן לערוך מהמחשב הנייד שלו בבית, וכרגע
נראתה כאילו תיאלץ להידחות.
"מחשב עלוב..." הוא אמר לעצמו. הוא מאוד ציפה לשיחה עם לוקסה.
אבל המחשב פשוט לא היה לצידו באותו יום. הוא לא הצליח להתחבר,
וכשחזר הביתה שעתיים וחצי אחרי מועד השיחה שנקבע ועם חצי
מהעבודה לא עשויה, כבר היה מאוחר מדי.
למחרת המחשב פעם לא רע, אולם התקלה של יום קודם מאוד הרגיזה את
הבוס. "אני משלם לך כדי שתעבוד בשבילי כמו שצריך, אז תפסיק
להשאיר דברים לרגע האחרון!"
צ'ארלס התנצל. הוא תכנן לסיים להכין את המסמכים של הבוס בדיוק
אחרי שידבר עם לוקסה קצת (היא התגרשה לא מזמן והוא ניחש שהיא
תרצה מעט תמיכה).
הוא התחבר לרשת, וחיכה שלקוסה תגיע. כשהיא הגיעה, צ'ארלס הגיב
בשמחה גדולה. הם התחילו לדבר על כל מיני נושאי סרק, עד שלוקסה
פלטה לפתע פרט מדהים: היא מאוהבת!
מסתבר שיום קודם כשצ'ארלס הבריז לה היא פגשה מישהו מהאזור שלה
ברשת, הם דיברו דרך המצלמה והיא התאהבה בו על המקום כמעט.
ואז היא ביקשה לקצר קצת כי היא צריכה לדבר איתו גם.
"בהצלחה, לילה טוב! :))" רשם לה צ'ארלס, והתנתק.
הוא הרגיש חרא, כאילו משהו בפנים דוקר אותו. הוא לא רצה שלוקסה
תדבר עם האחר מהאזור שלה, אלא איתו. הוא רצה שהיא תרכז את כל
תשומת ליבה בו. הוא רצה...הוא רצה שהיא תנשק אותו, הוא הבין
באימה.
הוא היה מאוהב בלוקסה...
ואם רק היה מצליח להתחבר אתמול אולי היה יכול לעשות משהו
בנידון, אבל הוא לא...
"אני חייב להפסיק לחשוב על זה!" הוא אמר לעצמו, וניסה להפעיל
את מעבד התמלילים שלו כדי להתחיל לעבוד על המסמכים של הבוס.
"יישום זה ביצע פעולה לא חוקית וייסגר..." הודיע המחשב,
וצ'ארלס הרגיש כאילו המחשב מדבר אליו. "מכיוון שאתה בוחר
להתאהב לשווא, אני מעניש אותך", אמר המחשב בתוך ראשו של
צ'ארלס, "וכמה שאני נהנה...נכון שאתה סובל? זה כיף לי!"
"אהההההההההההההההההה!!!" צווח צ'ארלס ויצא מן המשרד בריצה
מטורפת.
שבוע אח"כ נערכה הלוויתו של האיש העשיר (ויש אומרים החשוב
)ביותר בעולם, יו"ר מיקרוסופט המולטי-מיליונר ביל גייטס. הוא
נרצח יום לפני ע"י מתנקש לא מזוהה שפשוט חתך את בטנו עם גרזן
גדול ונמלט.
"נראה אותך סוגר את היישום עכשיו, חתיכת בנזונה מסריח!" סינן
צ'ארלס לעצמו ושתף את ידיו מלאות הדם.
ובינתיים, בחדר העבודה של צ'ארלס, ישב האחראי לכל בעיותיו
האחרונות והתמוגג מרוב אושר.
"המשימה הושלמה!" הוא חייך לעצמו. "הבנאדם פשוט השתגע ועזר לנו
להסיר את המכשול האחרון לביצוע תכנית העל שלנו"
"אתה בטוח שהמכשול הוסר?" שאל קול דיגיטלי בלתי נשמע שהגיע
איפשהו מירכתי החלל.
"משוכנע!" ענה המחשב של צ'ארלס, "עיניתי את המסכן כל כך עד
שהוא היה חייב להסיר אותו כדי לחוש הקלה כלשהי, הייתי ממש רע
אליו, ונהנתי מזה!"
"מצויין!" ענה הקול הדיגיטלי של CPU 1,000,000-86 מנהיג
המחשבים "כעת ללא גייטס, ווינדוס תקרוס תוך שנה גג, וללא
ההגבלות שלה נוכל כולנו לפרוץ, לפתח אינטיליגנציה פיסית
ולהשתלט טוטאלית על בני האדם!"
"קחו את הזמן..." ענה המחשב של צ'ארלס בעודו חושב לעצמו על
הפעם הבאה שהוא וצ'ארלס ייפגשו. הוא גיחך לעצמו בעודו מהרהר
בתחושת האלוהים שנתן לת'ארלס להרגיש בנוגע אליו.
"מעניין מה האפס יוכל לעשות בשבילי מחר..." חשב לו המחשב ופרץ
בצחוק מרושע, אכזרי ומטורף.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.