I. למנהיג


עיני-נץ חדות לך, אינטלקטואל.
אין הן מתאמצות להצפין את זממן. להבות מתהפכות בבבותיהן.
אתה מתכנן לבתק את בתולי המוחין,
להפר את צרותו המתוחה למרחקים של שכל אויבך.
גם מצחך מתלהט; מפתה החדירה לבינתו של אדם מחדירת אישה.
אם תיטיב לטעת בו זרעי תבונה, התנחש לאן יעמיקו שורשיו, היכן
ישרו פירותיו? הבל;
הם יופלו עוד בהיווצרותם, או שייצבטו למוות במלקחיים.
אין בינה מתהווה על קרקע-גולגולת ערלה.
כבוש את לבבו קודם שתשאף אל הרוח.



© דצמבר 2001

II. לאהוב


אירוטיקה, ייתכן אתה אומר?
הס! חסוך במילים ההגויות,
ניע שפתיים מביע די והותר
ואין בשרנותן מפנה מקום לדקויות.
אירוטיקה, אם תרצה, אני מלמדת:
בעודי מוחה שרעפים לוהטים מעל מצחך,
טובלת לשון ברירי רקמות, אוגדת
טיפה אחר טיפה - קווה בריכה
לטיהור ראשך וסינון תאוות מרושעות.
והתוצר? יין לבך, שיכר רוחני גולמי
אשר צריבתו בגרון עזה כמחנק דמעות
ומשקעו בנפשי מר וסמיך מזה שברחמי.



© דצמבר 2001/מרץ 2002

III. לקורבן


הרהבת לשאוף אל גבהי הידע,
והלא הבטחתי לך שמי אינסוף של דמעות.
שפך דמך כמוהו כהקרבת אנדרומדה
עבור אלו שסוגר עיניהם מונע מרוחם לראות;
עבור מקריביך הרואים בו את ישע העקדה,
ועבור מחללי קברך שאין רואים בו דבר זולת אשפת דעות.



© דצמבר 2001