טוב... אז נתחיל בסיפור לפני  בערך שלוש מאות שנה. אין צורך
ביותר מדי הקדמות.

הסיפור מתחיל בעיר אופלה אשר בפולין. שם גרה גברת נכבדת בשם
ז'ניה. גברת ז'ניה הייתה אישה חביבה מאד בערך בת 36 בזמן סיפור
הסיפור הזה. לגברת ז'ניה היה בן חביב וטוב למראה בשם גז'ש,
ובעל בשם פלפל.
שגרת היום של המשפחה הייתה מאד תמימה למראה , אבל זה רק בגלל
שזו באמת הייתה משפחה תמימה ולא משום סיבה אחרת. בימים כתיקונם
הייתה המשפחה יושבת בחדר המגורים המהודר שלהם ומדברים כדרך
נחמדה להעביר את הזמן. חדר המשפחה של המשפחה היה נוח עד למאוד
והיו בו את כל האביזרים הנחוצים לחדר מגורים על מנת שיהיה חדר
מגורים מהודר באותה תקופה...מה שאומר שהיו עששיות וכורסאות
ישיבה נוחות וכמו כן היו כמה תמונות, שטיח, ודלת, שלא לדבר
כמובן על קירות, רצפות ואפילו תקרה אחת.
ביום שלישי של שבוע מסוים מאוד ישבו כולם יחד ודברו על כל מני
משברים פוליטיים ועל אפשרויות עתידיות של כל מני ברנשים צעירים
חסרי עבודה למרות שהיו בחורים גדולים ומוכשרים בכל מני מלאכות
יד, גז'ש לא אהב כל כך את הכיוון של השיחה ולכן החל להעלות
נושאים חדשים לשיחה, כמו החיים הטובים של ציירים באיטליה וכד'(
מסתבר שקונים היום ציורי שמן מקוריים בהמון כסף), פלפל הבין
מייד את הכוון של השיחה ולכן גער בגז'ש על השטויות שרצות לו
בראש ואמר לו שלמחרת היום הוא ילך לעיר וישיג לעצמו עבודה
ואחרת אין לו סיבה לטרוח ולחזור את כל הדרך הארוכה עד הבית כי
בכל מקרה פנימה הוא לא יכנס.
בימים האלה הדברים לא היו כמו היום ולכן גז'ש יצא ביום המחרת
אל העיר וחיפש עבודה, הוא חיפש כמה שעות עד שהתעייף ונכנס לאחד
מהפונדקים שראה במקום והתיישב. עד מהרה ניגשה אליו אחת
מהעובדות במקום, בחורה בשם אניה.
אניה הייתה בחורה צעירה מאד, אפילו שהייתה כבר מבוגרת יותר
מגז'ש, היא גרה מעל הפונדק ועבדה תמורת מגורים ואוכל, לה ולבנה
הקטן רומאן. הסיבה היחידה שאני מספר לכם את כל זה, היא שכעבור
19.5 שנים בדיוק, רומאן יפגוש את מריה היפיפייה והם יתחתנו
ויולד להם בן קטן אשר לו הם יקראו: "כוויאט", שזה אומר פרח
בפולנית. וכמובן ,הם היו בפולין.
כוויאט גדל והיה לעלם תמיר וקצת גס רוח כנראה בגלל שגדל באזור
לא כל כך נחשב של העיר. כמו כן היו לו כמה צלקות בכל מני
מקומות בגוף כתוצאה מכל מני חפצים חדים שהוחדרו בתום לב במהלך
הקרבות שבהם הוא השתתף.
בכל אופן זו בדיוק הייתה הסיבה שהוא ישב ברגע זה אצל הרופא
השיכור של השכונה: היה תקוע לו חפץ חד מאד וארוך מאד באזור די
רגיש בגוף( אני לא אומר איפה, אבל אני יכול לומר שהוא לא ממש
ישב...).
דרך אגב, גם על כוויאט אני לא צריך לספר לכם ואפילו לא על
הרופא כי אם על הנער הצעיר שבדיוק באותו הרגע הגיע למרפאה כדי
למסור לרופא הודעה חשובה מאד שתמורת מסירתה שילם לו הבחור עם
העין האחת 4 ז'לוטה( המטבע הפולני ). ההודעה הייתה משהו על חוב
הימורים שהיה לרופא אצל אותו בחור בעל העין האחת, אבל כמובן
שהנער הצעיר לא ידע את זה כי הוא לא ידע לקרוא ולכתוב כתוצאה
ממערכת החינוך הפולנית, שבאותה תקופה הייתה לא קיימת. הנער
הצעיר ראה את כוויאט עם החפץ הארוך שהיה תקוע לו במקום הרגיש
המדובר והבין שהוא כנראה לא היה אמור להיות תקוע שם. הנער
התחיל לדבר עם כוויאט והגיע משום מה למסקנה שהוא לא היה רוצה
שדבר כזה יקרה לו. ולכן הוא החליט שהוא ילמד איך לקרוא , איך
לכתוב ועוד כל מני דברים שיעזרו לו לחיות הרחק מטיפוסים בלי
עיניים ועם חפצים מוזרים שתקועים במקומות משונים.
ואכן הנער גדל והפך להיות מרצה בעל שם באיזו אונ' אנגלית נחשבת
שקראו לה אוקספורד.
כפי ששמתם לב, אני לא סיפרתי איך שקוראים לנער הזה, הוא אפילו
לא קשור להמשך הסיפור, כי מי שאני באמת רוצה לדבר עליו הוא
הנכד של אותו נער.
לנכד קראו גרג על שם איזה מלך או מישהו כזה שהיה פעם באנגליה.
משום מה כלתו הצעירה של בנו של הנער/סבא חשבה שהיה זה שם
שיבטיח חיים מצליחים בעתידו של הנכד. טוב,לסבא לא היה כל כך
שינה איך יקראו לנכד שלו, כנראה שזה היה קשור לעובדה שהוא היה
כבר חצי סנילי וחוץ מזה הוא גם היה יותר עסוק בשאלה הגורלית של
מתי יהיה צורך להחליף שוב את החיתול שלו( של הסב ולא של הנכד).
אז הוא אפילו לא ציין לאף אחד שהוא רוצה שיקראו לנכד שלו בשם
אחר.
וכדרך הטבע, גרג, שהיה צאצא ישיר של מרצה נכבד באונ' אוקספורד,
גדל.
במלאות הימים הוא הפך לאחד ממדעני המכניקה הידועים בתקופתו.
כחלק מעבודתו הוא נסע לו ממקום למקום וכך הוא פגש, יום בהיר
אחד, את מי שלעתיד תהה אישתו. היה זה באחד ממסעותיו לפריז,
בירת צרפת. ויקטוריה הייתה אחת מאותן נשות חברה אמריקאיות אשר
הוריהן היו מאד עשירים ולכן הם שלחו אותן ללמוד ולהתחנך בפריז.
ההורים, דרך אגב, היו שני איכרים מפגרים שבמקרה יום אחד חרשו
את אחד מהשדות שלהם ופגעו בגוש זהב...וכל השאר היסטוריה. בכל
אופן, ויקטוריה כבר נולדה בבית ענקי עם משרתים שלרוב היו חכמים
יותר מההורים שלה, שלא נאמר בעלי נימוסים טובים יותר. לכן היא
לא הצטערה יותר מדי כאשר הוריה שלחו אותה לפאריז על מנת שהיא
תגדל להיות גברת לתפארת כמו שצריך.
כמה דורות אחר כך לא יישאר כמובן כסף כלל , לא למשפחתה של
ויקטוריה ולא למשפחתו של גרג. אבל זה כבר לא משנה.
בשנת 2003 החליטה אחת מהצאצאים של בני הזוג לעלות לישראל ולשרת
שם בתור חיילת, כי זה היה דבר כמעט נדרש בעקבות השואה שהפילו
הפלשתינים על מדינת ישראל { כל הפיגועים האלה הורידו את
אוכלוסיית היהודים בישראל לבערך 2 מליון איש וכל אומות העולם
גינו מאד את הפלשתינים ושלחו מתנדבים, שיגנו על היהודים שנשארו
שם(-זה נעשה כחלק מהניסיון של הצלת מינים בסכנת הכחדה)}
המתנדבת הצעירה ממש התאהבה בארץ המוזרה שתושביה הם בורים אבל
בעלי נימוסים נהדרים, שלעולם לא יכולים להרים יד על מישהו,
אפילו אם הוא זרק עליהם תותים. ולכן היא החליטה להישאר בארץ
ומצאה עבודה בחנות לנעליים ושכרה דירה במה שנשאר מרחוב
דיזינגוף שבתל אביב לאחר כל הפיצוצים.
יומיים לאחר שהיא החלה בעבודתה שם, טייל עלם צעיר עם הכלבה של
השכנה שלו באמצע הלילה באזור קצת יותר טוב של העיר, שכונת
התקווה, הוא כמעט דרך על המקום שבו הכלבה של השכנה שלו עשתה את
מה שהיא עשתה ורק ברגע האחרון הוא ראה איפה הוא עומד לדרוך,
ולכן הוא הסיט את הרגל שלו ברגע האחרון, אבל כך, בלי יודעים
הוא דרך על משהו אחר שכלב אחר עשה. השתן חלחל דרך הנעל והרס
אותה במשך כמה חודשים עד שהנעל כבר לא הייתה שווה כלום ולכן,
מספר חודשים אחרי שהנערה הגיעה לחנות הנעליים הזאת, הבחור גם
כן נכנס לשם, הם התאהבו במבט ראשון וכך קרה שאני חי איתה עד
לעצם היום הזה( בערך 28 שנה אל העתיד).
אז בסופו של דבר, כל מה שרציתי לאמור כאן זה תודה לכל מי שגרם
לי להיות עם אהובתי האמיתית: לפלפל וז'ניה שהולידו את גד'ש,
לערבים שהרסו את הארץ, לזה עם העין האחת, שרצה להפחיד את הרופא
השיכור בדיוק בזמן הנכון כדי שהנער הצעיר יפגוש את כוויאט,
לשכנה שהחליטה בדיוק באותו זמן לטוס לחו"ל עם הבעל של אחת
מהחברות שלה, לדיקנט אונ' אוקספורד אשר לא ידע שיש חומר שגורם
לסניליות מתחת לקמפוס ולכן הנער לא עזב את האונ' וכך התנהלו
להם חיים של הרבה אנשים אשר בזכותם אני כאן עכשיו עם אהובתי.
תודה, רונן.