לא עשו אותי באצבע ולא בחוט ובמחט. הייתי תמיד הילדה האמצעית.
בקומה האמצעית, הייתי הילדה של השכנים, שידעה לחייך חיוך כזה
מתוק. עוד מרחוק יכלו להבחין בחיוך שלי. כשהייתי מגלה שלא
מבחינים בי הייתי מחייכת כאילו לעצמי. הייתי מחייכת כאילו
במבוכה. ישבתי בסוף הכיתה כי התחבאתי מכל המורות, הייתי הילדה
המוצלחת, אך הילדה המפוחדת.
יצאתי מפתח הדלת אל הרחוב והיה גשם. אבל היה לי קר ולא היה לי
חם. לא היה חם בחורף לעמוד בתחנת האוטובוס כדיי להגיע לחוג
לבאלט. רציתי לרקוד, אך אני לא יודעת אם רציתי מאוד. עמדתי
בתחנת האוטובוס עם הילדה של השכנים. בת עשר אוליי בת תשע, והיה
לי כל כך קר ברגליים. לא היו לי גרביים, לא ידעתי כמה זמן אני
עומדת ומחכה לאוטובוס. ולא הייתי לבד, אני לא יודעת אם אמרתי
למישהו שקר לי, אני יודעת שהיה לי קר ואני לא שוכחת שהיה לי
קר.
ילדה אמצעית לא שוכחים כל כך מהר בלי גרביים באמצע הרחוב.
עליתי על האוטובוס הישן בשנות השישים לחוג לבלט, ואני לא זוכרת
היכן ירדתי, ירדתי היכן שירדה חברתי והיינו חברות
טובות שם בשנות השישים. ואימא שלי הלכה לעבודה ואימא שלה לא
הלכה לעבודה. היא עמדה תמיד בתחנה. אימא שלי הלכה לעבודה, ואני
הייתי לבד בתחנה, כשכבר הגיע האוטובוס עליתי וכבר שכחתי את קור
הרחוב. קור הרחוב נעלם למספר דקות בנסיעה חטופה. עד לתחנה
הבאה. רוח מדברית נופפה את חצאיתי ברדתי מן האוטובוס.
אמי ניסתה לתפור לי המון שמלות לכל מיני אירועים, .......
בלילות הייתי שוכבת במיטתי עם הטוסיק למעלה. כאילו שוכבת כדי
לישון, אבל הייתי שוכבת עם הפנים על הכר, הבטן על המזרן
והטוסיק מורם למעלה. הייתי שוכבת במעין פינוק כזה. מחכה כאילו
לישון. בדרך לשינה הייתי מתרוממת לאט. אמי השתגעה ממני, מן
הטוסיק שלי, ובבוקר היא הייתה מביטה בי בעיניי שקד ענקיות,
ראינו אותך מתרוממת בלילה.