שיחה עולה אל מפתני במסלול שופך צפונה
המסע מתהלך לאיטו, אביון בדרכו.
צליל קולך נוגע על דופן אזני.
מתפשט כהד קדוש באיפוק הנוסך בי שלווה וגעגוע

הרגש עלה מדרגה. שמימי ונשען על תוכן נטול צורה.
קול מסנוור מלטף תבנית חושנית של דחף עז
להסיט את וילון המסך מאחוריו מסתתר צליל קולך.
כשאת נשמעת-
הכל, הכל מתנדף כלא היה
אך את עודך טמונה במשבצות מוחי. חיה ומתנגנת.
איך תו יכול להפיק שלמות לעד?

סף לבי מפרפר ומשכיח דומיה
לבדך את. בלעדי.
מחרוזת של שליחים הזעקתי אלייך.
תוגה אוחזת את פניי עד לחיוך הרך שלך
שישקני גשם מטפטף לטבוע בשיכרון חושים
של  שדה החלומות החורש את תיבת הנגינה של
לבי