בלילה ההוא השמים בכו
על ילדה המת
שברחמה
דמעות אלוהים חברו לשלה
על מות החיים
בתוכה

היא ככלי חלול
ניצב לו בקצה החיים
השלך מטבע הסכת ושמע
קול נפתוליו בקרבה
גם יללותיו של תן
היו אז מרכינות את ראשן

לא כשמה כן היא
לא צל תיתן ולא פרי
רק שיח נבול
ערום מעלעליו
יתום מפירותיו
גדוע משורשיו
עזובה.

מדממת את עוללה
טיפה אחר טיפה
רקמת חיים עדינה
רוויה כדורי מוות
קטנים. לבנים. קטלניים.

נותרה מרוקנת מהכל
לבד מתמונות של סרט רץ
על שהיה יכול להיות
אילו רק, אילו רק. אילו רק !

פעם נוספת שבה הביתה
בידיה ריקות
לא מחבקות בתוכן חבילת חיים זעירה
שתביא שמחה לתוך חייה
פעם נוספת לבבה נשבר בה
ותימלא זרא

שנה חדשה בפתח
ואצלה הכל ישן
שנה חדשה בפתח
ושוב היא מבכה אובדן

והימים הנוראים ברקע
מרחפים כבר מעל ראשה
על מה יכופר לה קודם
האם על האתמולים
או שמא על חטאי הימים הבאים
ואולי על אלו שיבואו מחר

מתי אלוהיי לא תדע כבר
כל כך הרבה
כל כך הרבה
מנות של צער?