אני מתגייס עוד שבוע בדיוק, הגיע זמני.
אני קיים כבר 18 שנים ועוד כמה חודשים ואף פעם לא הייתי בצבא,
אפילו לא פעם אחת...אבל כנראה שסופסוף שלפו את השם שלי מהכובע
ועכשיו אני מתגייס.
מעניין אם כשנסע לבאר שבע ואני אעלה על האוטובוס שלוקח אותנו
לבקו"ם (מה שזה לא יהיה) חברה שלי תבכה, אולי אפילו אמא שלי
ואני אשב כבר בפנים, מסתכל החוצה מהחלון ולא מבין בדיוק מה
קרה...
ומעניין גם אם חברים שלי ירוצו אחרי האוטובוס כשהנהג יתניע
ויתחיל לנסוע...מעניין באיזה הילוך הוא יהיה כשהם כבר
יתעייפו.
מעניין אם בנסיעה לשם הטמבל של האוטובוס ישב דווקא לידי ויזיין
לי ת'שכל כל הדרך שהוא לא צריך להיות פה בכלל, וכמה זמן לוקח
כל העסק הזה עד שנגיע הביתה כבר. מעניין אם אני באמת אקשיב לו
או שאני אהיה עסוק מדי בנוף המדהים הזה שאנחנו חולפים על
פניו.
מעניין אם כשנגיע לשם יגידו לי שהשיער שלי ארוך מדי וישלחו
אותי לספר הצבאי ואני אכנס לחדר שלו כולי בבאסה. מעניין אם אני
אציע לו חמש לירות כדי שלא יספר אותי והוא יסכים אבל כשהמפקד
יגיע, הבנזונה יתחיל להוריד לי את כל השלומפה הימנית של הראש
וישאיר לי רק את חלק שמאל. מעניין אם הוא יחזיר לי חצי
מהכסף...אבל הכי מעניין זה אם החבר'ה שם יקראו לי ספיחס.
מעניין אם ביום ביקור הורים יבוא איזה מר חסון אחד לש"ג והש"ג
לא יתן לו להיכנס, מעניין אם מר חסון יציע לו העלאה בדרגה
לש"ד.
מעניין אם בטירונות כולנו נלך להתקשר הביתה לחברות ולאמא
מטלפון ציבורי או סלולרי,נעמוד בשורה ונבכה. מעניין אם אמא
תבכה ואנחנו נגיד לה שהכל בסדר ושמתייחסים אלינו דווקא בסדר פה
אבל אחרי שננתק נלך לשטוף ערימה שלא נגמרת של כלים מג'עייפים.
מעניין אם המדים יבואו עלי יפה.
מעניין אם בסוף שבוע הראשון שישחררו אותנו אני כל כך ארצה
להתקלח אבל למרות זאת אני אסתובב בכל העיר על מדים ביום שישי
בבוקר כדי שיהיה לכולם על מה לדבר בשבת.
מעניין אם אחרי כמה זמן בטירונות אחרי שקצת נכיר את השטח נלך
בלילה בנצי, יודל'ה ואני לאחת הבחורות בבסיס, נגיד לה שאנחנו
מפקדים ונביא בה, מעניין אם זה יהיה בתורות.
מעניין אם יהיה בבסיס איזה רומני מילואימניק שיציע לי לקנות
שעון פיוג'י, מעניין אם הוא יתן לי מספיק כסף לאגוזי.
מעניין אם העולם יעצור בזמן שאני בצבא וימשיך להסתובב רק בסופי
שבוע, חגים ורגילות.
מעניין אם חברה שלי תפסיק לבכות אחרי כמה חודשים ותחליט שאנחנו
לא מתראים מספיק, מעניין אם היא תעזוב אותי...מעניין אם זה
יהיה בטלפון.
מעניין איך אני ארגיש כשאני אראה את כל הבנות משתחררות וטסות
לתאילנד כשאני יודע שיש לי עוד לפחות שנה וחצי.
מעניין אם אחרי חצי שנה בצבא יעלם לי חוש ההומור או הטעם לחיים
כמו כל העצובים האלה.
מעניין אם אני אשתגע אחרי שנה, מעניין אם אפילו הקב"ן יחשוב
ככה, מעניין אם יזרקו אותי מהצבא, מעניין אם אני אחסוך קצת
ואטוס עם זהר לקליפורניה לגור באיזה בית על החוף כמו ברנדון.
מעניין אם נמשיך משם לאוסטרליה ואחר-כך למזרח.
עכשיו שאני כל כך רחוק מהצבא, מעניין אם אני רוצה לחזור הביתה.