האיש שבחלום, לא נוגע באדמה.
הוא מקפל את הרגליים תחתיו
ומרחף, הקרקע היא קקאו דחוס,
זורם לא-רלוונטי לגביו.
הזאבים משוטטים בחוץ, הגיפו את התריסים החורף מתקרב,
אבל הוא שקוע בהקטנת המשקל והגדלת המרחק מהאדמה,
למעלה עננים שחורים פרושים כרשת של ידיים שמסמנות "עצור".
הוא יגיע למקבץ של חושך
קרוב לאלפי קילומטרים מן הבית
ירגיש את החשמל הסטאטי מזמזם מסביב לגופו,
הוא ייראה את הכחול הבוהק נאסף
לכדי מכת-ברק שתוריד אותו
מפרפר למטה, אבל הוא לא.
האיש שבחלום לא נוגע בשמיים, הוא מרחף מהם והלאה
והחדירות המתוחה שלהם נרגעת. הוא,
אני אשאר איפשהו מעל האדמה, לא נוגע בה,
החלום ימשוך קורים של קקאו זורמים מתחת לרגליי.