חושב וכותב ללא הפסקה
השכל בושל היד נפרקה
אני נגמר מול הדף
מת מתרוקן ממשיך ועף

מה אפשר להגיד
אני לא בקו מחשבה
שמישהו יפסיק את הטירוף
שכולם קוראים לו אהבה

אם אני הולך עכשיו
אמצא לי בחוץ מקום מעוצב
ענן אפור רווי בשמש
שט על זיכרון של ליל אמש

נמצא במקום תקוע תמיד
מדוכא מהווה מחוסר מעתיד
האופק רחוק לא רואה ת'קצה
השנים מאחור אם רק ארצה

עכשיו נשברתי אני עדיין לבד
הרגש נכנס כשהשכל מעד
מבין את הצורך מקבל ת'גישה
כי מה שרציתי תמיד היה רק אישה