יד מכבה סיגריה בוערת
וביד השניה כוס רעל אוחז.
לגימות של עצב משחררת,
שליטה הנשמטת מהאדם הפוחד.

ועוד לגימה של בדידות מעורבת,
בשתיים וחצי כפיות של שתיקה.
שאיפה עמוקה ונשיפה כואבת,
זורק לאוויר שנים של מועקה.

נותרת לי רק את כאזור החיץ האחרון,
העומד ביני לבין ספינת שוטים גוססים.
נותרת לבדך לעמוד מול ההמון,
להצילני מכתונת אבדון הפסים.

בשעת לילה ארוכה ומאוחרת,
עומדת וגוערת נוכח רחמיי העצמיים.
הבדידות, כך את אומרת,
היא הדלק המניע את בוכנות החיים.