טובעת בייאוש שלי,
נדחקת מול רוחות הקור.
ובמקום שלא ניתן לפעול בו,
נותר לנו רק לזכור.

את הכאב שלנו פה,
ספינה טרופה כמעט.
מחר תזרע השמש אור,
שברי העץ יצופו אט.

קברניט שיכור, ספינה אובדת,
הנווט הלך מזמן לישון.
מפות עולות באש ואת אומרת,
"שרטון הסלע היה ראשון".

סירות חיים נוטשות אותנו,
התורן מתמוטט.
ולי נותר לחשוב בשקט,
ולדבר בטון רועד.

על החיים שלנו פה,
טובעים במלחמה.
מזרח תיכון חדש זה כאן,
נותרנו כשברי אומה.