ואני לתומי חשבתי שדווקא כשיהיה הכי קשה והכי כואב, ויהיו הכי
הרבה דמעות, אני אצטרך את הכתיבה יותר מכל דבר אחר. גם חשבתי
שהיא תבוא בקלות. ככה זה הולך בד"כ, נכון?
אבל כשהכי כאב, לא יצא כלום חוץ מדמעות... וכעס ותסכול ואכזבה
ועצב... המון עצב... שאף מילה לא יכלה לתאר.
כשהכי כאב, אני רק רציתי שיחבקו אותי, ויתמכו. ורציתי שיאהבו
אותי... הכי בעולם.
כן... כמו ילדים שנופלים ומקבלים מכה, ומתחילים לבכות מחדש
כשאמא באה, ככה גם אני (אבל לא עם אמא, אלא איתך)... את
התעוררת לי בבוקר, ואיך שהגעת, כל הדמעות מהלילה חזרו. אפופה
לגמרי ודיי רדומה, את חיבקת ואהבת, ופשוט היית שם. אין לך מושג
כמה שאני אוהבת אותך על אותו החיבוק, באותו הרגע. הייתי זקוקה
לזה כל כך. את מקסימה. אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך,
ועוד יותר אין לי מושג, איך הייתי עוברת בלעדייך ימים מגעילים
כאלו. מה שהכי יפה פה, זה שאני אפילו לא צריכה לבקש שתישארי,
כי אני יודעת שאת כאן תמיד. ואני אוהבת אותך כל כך.
התיישבתי כדי לנסות לסדר לעצמי קצת את המחשבות והרגשות, וזה
הדבר הראשון שיצא...:)

בימים הכי קשים לא יכולתי לכתוב כלום, וגם לא רציתי. עכשיו,
אחרי שהשגרה אילצה אותי לחזור למסלול (ופעלה לטובתי בעניין
הזה), פתאום אני צריכה את זה, אבל קשה לי למצוא את המילים.
למה? כי עדיין כואב לי כל כך, ועדיין בא לי לבכות בכל פעם שאני
חושבת על כל העניין. אז אולי כלום לא עבר. אולי זה רק הצרות של
בית ספר שמשכיחות ממני את הכל באופן זמני בהחלט. ואולי פשוט
אני רואה פתאום גם נקודות אור. כי ברגעים קשים מגלים כמה
שלאנשים אכפת, וכמה שאנשים דואגים. לא כולם, אבל אלו שכן,
מחממים את הלב כל כך. אז יש כמה חברות שהן נקודת אור ענקית,
ותתפלא לשמוע (כן, עכשיו אני כבר מדברת אליך), אבל גם אתה
נקודת אור לא קטנה בכלל. אתה הכאבת הכי בעולם, והיית אדיוט.
אבל לפני שהבנתי שהיית אדיוט, אתה עשית אותי לכמה ימים מאושרת,
ואת ההרגשה הזאת, שום כאב בעולם לא ישכיח. ובכלל, אתה באמת
חושב שאני אוכל להסתדר בלעדיך ובלי האופטימיות שלך???? נראה
לך??????
אני כעסתי, ואני אולי עוד אכעס המון. אולי אני אפילו אתרחק.
אבל בסוף אני אחזור... ככה אני מאמינה. וזה מה שהבנתי בימים
האחרונים... זה טבעי שאני אתרחק, אבל זה גם טבעי שאני אחזור,
כי אתה כבר מזמן חלק אמיתי מהחיים שלי.
אני רק צריכה שתבטיח להמשיך להשקיע בקשר הזה, כי בלי שתראה
שאכפת לך, זה פשוט לא יעבוד. אני כועסת ופגועה כל כך, ועד כמה
שזה נשמע דבילי (כי זה הכל בגללך), דווקא עכשיו אני צריכה אותך
יותר מתמיד... אז אם זאת לא בקשה גדולה מידיי...

פשוט תהיה כאן בשבילי, זה יספיק כרגע...