לזכרו של אריה דובנוב
יום הזכרון, 2000
יושבים על מרצפת קרירה של מרפסת
בינות לשדרות הברושים.
מדרכת בטון ביניהם מתמשכת
על לוח שחמט חיילים פרשים.
מזיז הצריח לרוחב הלוח
משקיף ובוחן בשלווה.
יודע.. אולי הוא אפילו בטוח
לאן ומאיפה תבוא התגובה.
צבעי ההילה שסביבו כה ברורים
רק למי שיכול להבחין.
עולם רגשות, בהירים, רוחשים
רק למי שיכול להבין.
עגלה מתקדמת בשדה החציר
אני על העומר ואריה מגיש.
זוג פרדות רתומות, נאסף הקציר
נוסע מדרך עפר אל הכביש.
יושבים שם ברום עגלה עמוסה
רגליים שרוטות, שרירים עייפים
מאמץ שהושקע לערום אלומות
עד שכבה חמישית, לפחות.
זוכר איך תרגלת תקיפות על הים
מול ספינה משייטת בקו עקלתון.
איך זיהיתי קולך, במכשיר שנדם
צולל מול צדודית מתחמקת.
זכרון כה עמוק, שאיננו מניח
דמותך הצרובה על לוח ליבי
לתוך מעטפת נפשי הוא מגיח
מציין שתמיד הוא עימי.
דומיית בית עלמין, יבבה של צופר
יקירים, חברים מתאספים
ניצב מרחוק, בשוליים של כפר
וזוכר, פרשים של שחמט מנצחים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.