"תתעודדו, כשתגדלו יהיו לכם צרות יותר גדולות". בהחלט מעודד,
חשבתי לעצמי לפני שהיועצת סיימה לברך אותנו על המשך דרכינו,
בכל מה שנחליט לעשות, או בקיצור- על בחירת המגמות שנלמד שנה
הבאה שנה"ל תשס"ג.
"גיל ההתבגרות" כמה נפלא (לא לפי סדר כרונולוגי): נשיקה
ראשונה, אהבה ראשונה, מחזור ראשון, המעבר המשמעותי בין חטה"ב
לתיכון (כן, משמעותי מאד אפילו), בחירת המגמה וכדומה. אני
בטוחה, כמו שגדולים ומנוסים ממני אמרו, שבעוד עשור או שניים
אני אסתכל בתחושת נוסטלגיה וגעגועים עזים על הזמן הזה ואתפלל
לצרות כמו שהיו לי אז כדבריה של היועצת. לדאבוני אין לי ראיה
ארוכת טווח כל כך ולכן, אני מתרכזת בהווה ולא חושבת על מה שאני
אוכל לחשוב בעתיד. כי זה מה שמטריד אותי, בלשון המעטה.
עניין המגמות מטריד אותי כל כך בעוד שאחרים כבר מזמן יודעים
שהם הולכים ללמוד ביולוגיה, כי הם רוצים להיות רופאים או בגלל
שאמא שלהם רוצה..., או אלה שאומנות זה בדמם ובנפשם וזה כל מה
שמעניין אותם, שלא נדבר על מב"ר כי להם כבר בחרו מראש שלהם
מתאים רק תקשורת או גיאוגרפיה. אני נוטה לחשוב שאני עושה מזה
יותר מידי ביג-דיל, אבל מצד שני אם אני לא אעשה מזה עניין, אני
אולי לפעול בשיקול דעת מוטעה. אני לא יודעת עד כמה המגמה שאני
אבחר תשפיע עליי בעתיד כי בתכל'ס אני אחרי צבא אחליט שפתאום
אני רוצה ללמוד פיזיקה ובתיכון דווקא העדפתי תקשורת... איפה
עכשיו הלכו לי 5 יח"ל בפיזיקה. ללמוד עכשיו למכינות? מה אני
צריכה את זה? ואם כבר הזכרתי צבא... מה שם אני אעשה? אם אני
אקח מגמת ערבית,  ייקחו אותי למודיעין, לא רוצה. אני רוצה
לעשות קד"צ בבית ספר שדה, אז אני צריכה כנראה גיאוגרפיה, אני
רוצה להיות ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל אז אני צריכה תקשורת
(כנראה שהייתי צריכה להיות במב"ר...) זה די בולשיט כי כל מה
שאני צריכה בזמננו זה... פרוטקציות, אבל מי צריך פרוטקציות
כשיש קשרים.  והנה עברתי ישר מלהתעסק במה שמטריד אותי עכשיו
להחלטות שאני אצטרך לעשות בעתיד (בגלל שאולי פעלתי בצורה
שגויה...).
אני אלמד את מה שמעניין אותי עכשיו. פסיכולוגיה וסוציולוגיה.
כן אני אלמד את זה. אני אקח את המגמה הזו. כן.. אבל... מה עם
מחשבת ישראל? זה ממש מעניין אותי. טוב אני עכשיו צריכה להחליט
בין פיזיקה, תקשורת, גיאוגרפיה, ביולוגיה, כימיה, כלכלה ומנהל
עסקים ואומנות. קלי קלות. שני המקצועות שעוד איך-שהוא מעניינות
אותי הם פיזיקה-קשה קשה קשה, גיאוגרפיה-המורה אמרה שלא כדי לי
כי זה לא אני, הי די צודקת זה סתם הרבה חומר שישעמם אותי
ותקשורת-המון השקעה פרויקט גמר... וגם, הרמה בבי"ס לא מקצועית
(נכון אני נשמעת מתנשאת אבל זה מניסיון... עוד פעם
מתנשאת....), זה יגזול ממני כ"כ הרבה זמן ובנוסף רק קולנוע
מעניין אותי אם כבר ולא כל מה שנלווה לזה בתקשורת. אז פיזיקה
ומחשבת ישראל. אני לא אעמוד בזה אני לא יכולה לקחת כי יש
אשכולות שמכל אשכול אפשר לקחת מגמה אחת ואני לא יכולה לקחת
מגמה מאותו אשכול) פסיכולוגיה וסוציולוגיה-פיזיקה לא יהיה לי
זמן, חשק, ראש ותחת לזה. פסיכולוגיה סוציולוגיה-תקשורת, גם
עבודת גמר בפסיכו'-סוציו וגם פרויקט גמר בתקשורת+כל הבגרויות
שיהיו לי בי"ב.
מה אני עושה?! בא לי לצעוק כל-כך חזק לבעוט, לקרוע. רק בגלל
זה?! אני מטורפת... אני לא יודעת לקחת דברים בפרופורציה
המתאימה. אני כן יודעת! זאת הפרופורציה המתאימה לדעתי! זאת
הפרופורציה הפרופורציונאלית בשבילי... כל אחד וה(די עם המילה
הזאת) שלו.
אני גרועה בקבלת החלטות וזאת רק ההתחלה של ההתחלה מה אני אעשה
בעתיד, אבל מה אמרתי מקודם? זה לא מעניין אותי אני צריכה
להחליט עכשיו אז רק זה מעניין אותי. לא אבל באמת, מה אני אעשה?
לא רוצה לגדול. רוצה שאמא תחליט בשבילי החל ממה ללבוש לבי"ס.
טוב דיי... שקטנים רוצים שכבר יפסיקו להחליט בשבילנו, לגדול
ולהיות עצמאיים. ושגדולים... ההפך. אני אשתגע. אני חייבת
להחליט. אני חייבת לדעת איך לעזאזל אני מחליטה מה אני עושה? כל
הכלים המועילים שנתנו לנו הוכיחו את טיבם (את מגרעותיהם אם
כבר). לא הייתי אף פעם במצב הזה. אני התחלתי להיות ממש רעה
לאנשים לפחות אני מודעת לזה... מצטערת.
אתם בטח לא מבינים, כלומר אתם מבינים אבל לא מזדהים, לא יודעת.
טוב נו אני בגיל ההתבגרות, לא?! אל תיקחו את זה כ-"אני חושבת
שאף אחד לא מבין אותי ולא רוצה להבין..." לא מאמינה בבולשיט
הזה של גיל ההתבגרות. לדעתי זה קשור לאופי של אדם, לא לגיל
ההתבגרות, כל אחד והקצב שלו להתבגר והדרך שלו להתגבר על זה. לא
מצליחה להחליט עד כמה שאני רוצה... לא מצליחה להתגבר (גם אולי
להתבגר)... אני כנראה חולה, יש לי את כל הסימפטומים של מחלת
"גיל ההתבגרות", הנעורים אם תרצו. אני לא יכולה להתנער ממנה.
אפשר להתנער מהנעורים? אומרים שהזמן ינער (ינער? אז מה עשינו
כאן בעצם...) את גיל ההתבגרות, הזמן ירפא את המחלה (מסכנה
שכמותי) צרות של ילדים...