יש לי אגו,
זו מין חיית מחמד מזן עתיק יומין...שבדרך כלל מסתתרת בצללים
ולא יוצאת לאור השמש...אך לעיתים...
אבל האגו שלי...
האגו שלי נהנה להתגלגל בשמש מדי פעם אין אפילו אחד שלא יודע,
שלי...לי יש אגו...והוא רק שלי...
האגו שלי, לא גדול...ולא קטן...הוא בינוני למדי...אבל יש לו
תקופות,
לעיתים הוא משמין ונינוח...לעיתים הוא רזה וצורמני,
לאגו כמעט אין פרווה, כשהוא יוצא, הוא יוצא ערום,
וכשלא,
הוא מציץ משרוול החולצה...
האגו מעדיף מעילים.


ישנם אנשים בעולם...שהאגו שלהם יושב להם על הכתף,
הוא ענק עם מבט מטורף ורק מחפש איפה הוא יכול לעלות עוד קילו,
או שניים...ומאיזה אגו אחר הוא יכול להיות יותר גדול...
אגו מהסוג שאוהב להריח מושבים של מכונית חדשה...

יש אנשים עם אגו פגוע,
כזה שמציץ משרוול המכנסיים במבט מבוהל...
בכל משב של רוח קרירה הוא נכנס פנימה בלהט וכל שרואים זה את
קצה זנבו הרוטט...
ישנם צידי אגו,
כאלו שכל חייהם רק רודפים אחרי האגו של עצמם במטרה למצוא אותו
לנעוץ בו סכיני עובדה ולטעון אל מול כולם שאת האגו הזה,
לא צריך...
אם הם מצליחים, האגו השני שלהם יוצא.
והוא גדל בכל פעם שהם מציגים את האגו המת לראווה.

ישנו אגו המתמחה בספירת כספים,כזה שכמה שיותר יש לו, כך הוא
יותר קיים,
ואגו אחר שמכיר את מלכת הכיתה,
יש אגו ביישן, כזה שכשנותנים לו מחמאה הוא מסמיק מהסכמה ומיד
אומר, "תודה, אבל אני חולק על דעתך"


ולמרות השינויים שחלים על האגו,
רובם די דומים...
מאוד פשוטים,בלתי נמנעים,
ומגיעים עם כל נפש חיה.
אגו לא ימות לפני בעליו...
אגו לא יכול לההרג...
אגו יאמר לרוב מה שבעליו לא יסכימו להודות...
וכפי שעל כלבים יש קרציות של דם,
על האגו יש קרציות כנות....
זהו האגו.

ולי יש אחד, חיית מחמד עתיקת יומין,
והוא הולך איתי לכל מקום.
והוא שומר ללכת בעקבות הצעדים,
וכשאני אמות,
הוא ישאר איזה יומיים איתכם,
לנסות לקבל ליטופים אחרונים, אולי לשמוע מה אתם באמת אומרים,
ואז ילך איתי, לאן שכולם הולכים...