מסתכלים על העבר. העבר הלא כל כך מוצלח שלנו ואנחנו
שוקעים ברחמים עצמיים ומתחילים באקטים מזוכיסטים,
שמא זה יועיל או ישנה משהו.זה לא משנה כלום.זה לא נותן כלום,
חוץ מרגשי נחיתות וחתכים עמוקים בורידים.

מסתכלים על העתיד, וכל מה שרואים זה את העבר, חוזר על עצמו.
רק שאז אנחנו זקנים ובודדים וחולים באלצהיימר.
אין לנו ציפיות, אין לנו שאיפות,אין חלומות.

מסתכלים על ההווה.
מנסים להתנחם בעובדה שתמיד יש מישהו שנמצא בחרא
עמוק יותר ממך.
מחייכים חיוך מאולץ ואומרים "יהיה בסדר".

מנסים למצוא דרך. מחכים.
כן.גם אנחנו נגיע.
קצת מרתיע מכאן.
הכל מעורפל. חשוך.

העצבים כמו מסטיק.
הפחדים חדים עדיין.