נסיכות נצחיות שפתיהן שושנים
מהלכות לידי על עננים רכים
בתולות של עד מרחפות באוויר
מרקדות לידי עם צעיפים מלטפים

חיוכן המתוק, תמים ומכשף
עיניהן עצובות, מנסות לחייך
הנסיכות הבתולות, הנימפות השלוות
עיניהן בהירות ובכל זאת כהות

כל אחת בתורה פורשת ידיה
דואה לאינסוף בשחור הצורח
דם הנערות מכסה את הירח
בשקט הנוגה כהשושן פורח

אבירים צעירים על סוסיהם השחורים
מסביב לכוכבים העומדים דוממים
והשקט קורץ והעצב מתוק
בעוד אנו בוכים על אבירים ונסיכות

מחייכות אלי בשנתי ונושקות על מצחי
וכשאפקח את עיניי יעלמו מלידי
ישארו חלומות רחוקות נצחיות
יחזרו שאשן ואולי הפעם, יקחו גם אותי

לילה טוב, חלומות פז
ואם לא אתעורר, ארקד שם לעד
אנשקכם בחלום ואשיר לכבודכם
על העצב המתוק והשקט הקורץ


די הושפעתי מ nigtwish, ומהזבל על אמצעים אמנותיים בשירה
שאנחנו לומדים עכשיו. ואולי גם טיפה מהאמצעים האמנותיים בסיפור
הרופא וגרושתו...